ונגש הכהן. זה כהן משוח מלחמה, או אינו אלא כל כהן שירצה, ת"ל ודברו השוטרים, מה שוטרים בממונה אף כהן בממונה אר"ל כהן שממנים אותו, אבל סתם כהן באה לו כהונתו מירושת אבות.
, ואימא כהן גדול, דומיא דשוטר, מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו, ואיזה הוא, זה כהן משוח מלחמה בואעפ"י דגם כהן גדול יש לו ממונה על גביו, המלך, אך בעבודתו אין לו עליו ממונה.
. (סוטה מ"ב א')
ונגש הכהן. משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר, שנא' כאן ונגש הכהן ונאמר להלן (פ' יתרו) ומשה נגש אל הערפל, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש גהנה במשנה יליף שהי' מדבר בלשון הקודש מלשון ודבר, דכאן כתיב ודבר אל העם ובפ' יתרו כתיב משה ידבר [ויובא בדרשה הבאה]. ויש להעיר נ"מ בין דרשת המשנה ובין דרשת הגמרא הירושלמית, דלדרשת המשנה היו גם השוטרים צריכים לדבר בלה"ק כיון דגם בהו כתיב הלשון דבור, דדברו השוטרים, משא"כ לדרשת הגמרא בירושלמי היה מדבר רק הכהן, כיון דהלשון ונגש כתיב רק בי'.
אך לפי האמת קשה טובא איך תחלוק הגמרא על המשנה, אחרי שבמשנה מפורש דילפינן בגז"ש מן ודבר, וכמדומה שלא מצינו דוגמת דבר זה, והמפרשים טרחו הרבה בזה ולא העלו דבר ברור.
ולכן נראה דבאמת ס"ל גם להגמרא ירושלמית דעיקר הדרשה הוא בגז"ש ודבר, אך מפני כי בירושלמי כאן מקשה על גז"ש זו מק"ש דכתיב בה ודברת בם וקיי"ל דבכל לשון נאמרה, וא"כ מה ראית לרבות מן משה ידבר ולא מן ודברת דק"ש, על זה מפרש משום דעוד דוגמת לשון אחד כתיב בפרשת משה ידבר ובפרשה זו, והיינו כאן כתיב ונגש הכהן והתם כתיב ונגש משה, ולכן ילפינן יותר מלשון ידבר שבשם מאשר ודברת שבק"ש, ולפי"ז באמת עיקר הלמוד הוא מגז"ש דבור דבור, ורק הגז"ש ונגש באה להסביר ולבאר מה שמבכרין הלמוד מן דבור זה על דבור דק"ש.
. (ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
ודבר אל העם. נאמר כאן ודבר ונאמר להלן (פ' יתרו) משה ידבר, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלה"ק דהדבור שלהלן בודאי בלה"ק הוא, דהתורה נתנה בלה"ק כנודע וכדמוכח מכמה מקראות שבתורה, כמו לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה והרבה כאלה, וכתיב שם והאלהים יעננו בקול ודרשינן בקולו של משה, וא"כ הי' דבורו של משה ג"כ בלה"ק. ומה ששייך עוד לדרשה זו בארנו בדרשה הקודמת, יעו"ש.
. (סוטה מ"ב א')