כי יקרא. פרט למזומן מהכגון יונים שדרכן לגדל עם אנשים בבתים ואוזים ותרנגולים שקננו בבית. וע"ע בסמוך בדרשה בדרך.
.
(חולין קל"ט א')
(חולין קל"ט א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 22 · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כי יקרא. מה ת"ל, לפי שנאמר שלח תשלח את האם וגו', יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן, ת"ל כי יקרא – במאורע לפניך מונראה בכונת הקושיא מה ת"ל, למה לא נאמר כי תראה, ואע"פ דבדרשה הקודמת דרשינן כי יקרא פרט למזומן, אך את זה היינו למדין גם אם היה כתוב כי תראה, כיון דסיים בדרך, וגם מדלא כתיב כי יהיה לך.
.
(שם שם ב')
(שם שם ב')
קן. אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח, שנאמר קן קן מכל מקום מזפירשו המפרשים אע"פ דסתם קן משמע שנים [עיין תוי"ט קנים פ"א מ"א] ה"נ האם והולד שנים הם, אבל א"צ לזה, אלא הפירוש דשם קן מצייר מדור לעופות בין שימצא שם ביצים בין שיהיה ריקן והוא רוצה להטיל ביצים ויכין קן לו, וממילא מבואר לפי"ז דשם אפרוחים או ביצים הבא בלשון רבים לאו דוקא הוא, אלא אפילו אפרוח אחד וביצה אחת, ומ"ש בלשון רבים אורחא דמילתא נקט.
.
(שם ק"מ ב')
(שם ק"מ ב')
צפור. עוף טמא פטור מלשלח, דאמר קרא קן צפור, וטהור אשכחן דאקרי צפור, טמא לא אשכחן דנקרא צפור מחואם היתה הכונה גם לטמאים הול"ל קן עוף, דשם עוף כולל שניהם, ועיין מש"כ ביתר באור בזה לעיל בפ' ואתחנן (ד' י"ז), ועיין המשך לדין זה בפ' הסמוך בדרשה תקח לך, ועוד שם לענין עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא.
.
(שם קל"ט ב')
(שם קל"ט ב')
לפניך. לרבות אלה שהיו לפניך ומרדו מטר"ל את שהיו כבר שלו ומרדו ג"כ חייב בשלוח. והנה מוכח מזה דעוף המורד בבעלים ובורח נחשב כהפקר, דאל"ה הרי נחשב זה כמזומן שפטור משלוח כמבואר בדרשה ראשונה שבפסוק זה, וצ"ע בתוס' בסוגיא כאן (ע"א) שהוכיחו דין זה ממשמעות הסוגיא שם, ולפי מש"כ הנה דבר זה מוכח מדין מפורש בגמרא.
.
(שם שם)
(שם שם)
לפניך בדרך. לפניך ברשות היחיד. בדרך ברשות הרבים נהלשון לפניך מורה על רשות היחיד, משום דכולל אפילו סמוך לאהליך, כגון בפרדס שלו דלא קניא ליה חצירו דלאו מזומן הוא, והלשון בדרך פשוט שמורה רשות הרבים, ור"ל להביא גם רשות הרבים ואפילו בעיר, וכ"מ ברש"י.
.
(חולין קל"ט ב')
(חולין קל"ט ב')
בדרך. מה דרך שאין קנו בידך אף כל שאין קנו בידך, מכאן אמרו, יוני שובך ויוני עליה שקננו בטפיחים ובבורות, ואוזין ותרנגולין שקננו בפרדס חייבין בשילוח, אבל קננו בתוך הבית וכן יוני הרדסיאות פטורין משילוח נאיוני הרדסיאות הם מין יונים שהביא הורדוס המלך מן המדבר וגדל אותם בישוב ונקראים על שמו, ודרכם לגדל עם אנשים, ולכן פטור משילוח דנקראו מזומן וכמש"כ בדרשה ראשונה שבפסוק זה.
.
(שם שם)
(שם שם)
בדרך. לאתויי הא דאמר רב יהודה אמר רב, מצא קן בים חייב בשילוח, שנאמר (ישעיהו מ״ג:ט״ז) הנותן בים דרך נבהרי דים נמי נקרא דרך, ומשכחת לה קן בים כגון ששטף הים לאילן והיה קן בראשו.
.
(שם שם)
(שם שם)
בכל עץ. לרבות אילנות נגלא ידעתי מה טעם ברבוי זה, והא בודאי כן הוא, וסתם צפרים מקננים באילנות, ואולי הכונה דבכל עץ משמע אילן סרק שכן דרכם לגדל בדרך, שהרי כשמכוין הכתוב לעץ פרי אומר מפורש עץ פרי, כמו בפ' בראשית, ולכן קמ"ל לרבות אילנות הנושאות פרי. והרבותא בזה י"ל דאע"פ שמוצאים מזונותיהם לפניהם והו"א דלא יזיזם ממקומם, קמ"ל.
.
(שם שם)
(שם שם)
או על הארץ. לרבות בורות שיחין ומערות נדעיין ברש"י במשנה ב"ק נ' ב' באור שמות אלו.
.
(שם שם)
(שם שם)
והאם. פרט לזכרים ואפילו קורא זכר נההוא עוף הנקרא רעבהו"ן, וטבעו שהזכר יושב על הביצים, והוא עוף טהור, ועיין בתוס' חולין ס"ג א' ד"ה נץ שכתבו בטעם הפטור מקורא זכר משום דרובץ על ביצים שאינם שלו, עכ"ל. ולדעתי קשה לטעם זה, למה חקרו בגמרא בדין עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא ולהיפך וכן בדין יונה על ביצי תסיל ולהיפך, והלא כל אלה רובצים על ביצים שאינם שלהם, אבל באמת טעם הפטור בקורא זכר הוא משום דנתמעט מלשון והאם וכמבואר מפורש בדרשה שלפנינו מספרי.
[ספרי].
רובצת. ת"ר, רובצת ולא מעופפת, יכול אפילו כנפיה נוגעות בקן, ת"ל רובצת, מאי תלמודא, מדלא כתיב יושבת נודהלשון יושבת מורה על הישיבה בדבוק יותר מלשון רביצה.
.
(חולין ק"מ ב')
(חולין ק"מ ב')
על האפרחים וגו'. לאקושי אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים, מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא, יצאו מוזרות, ומה ביצים צריכין לאמן אף אפרוחים הצריכין לאמן, יצאו מפריחין נזביצים מוזרות הן נשחתות שאינן ראויין עוד להוליד אפרוח, ומפריחין הם גדולים שכבר יכולין לפרוח ואין צריכין עוד לאמן. וטעם ההיקש הזה בכלל הוא משום דדי היה לכתוב והאם רובצת עליהם כיון דמקודם כתיב אפרוחים או ביצים..
.
(שם שם)
(שם שם)
לא תקח. הנוטל אם על הבנים משלח ואינו לוקה, מאי טעמא, כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין לוקין עליה נחואע"פ דכלל גדול הוא בכל התורה דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו, אצטריך לאשמעינן כאן דלא נפרש דאין זה ניתק לעשה אלא שלח מעיקרא משמע, קמ"ל. דהלשון שלח תשלח הוא בא גם להורות דשלוח זה הוי תיקון ללאו דלא תקח.
.
(שם קמ"א א')
(שם קמ"א א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad