ומשה עלה אל האלהים. תניא, ר׳ יוסי אומר, מעולם לא עלה משה למרום שנאמר (תהילים קט״ו:ט״ז) השמים שמים לה׳, והא דכתיב ומשה עלה אל האלהים – למטה מעשרה חר"ל למטה מעשרה טפחים של רום השמים מקום מקור הקדושה, ואמנם זה צ"ע מכמה אגדות, אבל אין ראוי להאריך בזה, ועיין בריש פרשה הסמוכה בפסוק וירד ה' על הר סיני. . (סוכה ה׳ א׳)
ומשה עלה אל האלהים. תניא, ר' יוסי אומר, ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה, במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלהים ובעזרא הוא אומר (עזרא ז׳:ו׳) הוא עזרא עלה מבבל, מה עליה האמורה במשה – תורה, אף עליה האמורה בעזרא – תורה טנראה דרומז למה שמבואר בעזרא דהוא תידש את התורה לישראל אחרי שנשתכחה בגלות בבל, ולסימן ורמז על ענין זה דריש משווי המלים עליה דכתיב גביה ובמשה, דכמו דמשה נתן תורה לישראל בעלייתו, כך בעלייתו הוא חידש ג"כ נתינת התורה שנשתכחה מישראל בגלות בבל. . (סנהדרין כ"א ב')
כה תאמר וגו'. כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, אמור להן בלשון רכה, אמור להן ראשי דברים, ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, הגד להם ותדקדק עמהם יכפי המתבאר דריש דהלשון בית יעקב קאי על הנשים משום שהן הבונות בתים בישראל, וכמש"כ בפ' שמות ויעש להם בתים, ולכאורה היה אפשר לדרוש כזה מלשון תאמר ע"פ מה דקיי"ל בעלמא דדיבור הוי לשון קשה ואמירה לשון רכה [עיין מכות י"א א' ולפנינו בפ' מקץ בפ' דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות], וי"ל דזה שייך לדרוש רק היכא דסמיך לי' כתיב לשון דבור, אבל כאן דכתיב לשון הגדה א"כ אין הלשון אמירה מורה על כונה זו. – ומה שכתב רש"י בפסוק זה ותגיד – דברים הקשים כגידים, הנה דרשה זו באה בגמרא על הפסוק ט' שבסמוך ויגד משה את דברי העם אל ה', וצריך טעם על ששינה רש"י לקבוע הדרשה מכפי שהוקבעה בגמרא, ואפשר לומר משום דעל אותו הפסוק ויגד משה יש בגמרא שתי דרשות הפוכות, האחת דברים קשים כגידים, והשנית – דברים טובים המושכים את לבו של אדם כאגדה, ולכן לא מצא להכריע בין הדרשות שם, וקבע דרשה זו כאן. ולבד זה, הנה לפי הפשט מוסבת אותה ההגדה לא ממשה לישראל רק ממשה להקב"ה, ורק הדרשה קבעה על אותו הפסוק מטעם שנבאר שם, ורש"י כאן תפס פשוטו של מקרא וקבע הדרשה על פסוק זה. [מכילתא]