לצאת בני ישראל. מגיד שמונים חדשים ליציאת מצרים אוהיינו מניסן ולא מתשרי כסדר התחלת השנה, ועיין לפנינו לעיל בפ' בא בפסוק החודש הזה לכם ובפ' בהעלתך בפסוק בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
ביום הזה באו. כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם (פ׳ בא) החודש הזה לכם, מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח, מכאן שבר"ח באו ישראל למדבר סיני במדייק מדהוה ליה למימר ביום ההוא, דלשון הזה מורה על דבר וענין הנראה באצבע, וזה לא שייך על קביעות זמן, ולכן דריש לגז"ש, והזה דר"ח בודאי איירי על הוראה באצבע כמבואר שם לפנינו שהראה הקב"ה למשה את הלבנה בחדושה ואמר לו כזה ראה וקדש. . (שבת פ"ו ב׳)
מדבר סיני. חמשה שמות יש לו למדבר זה, מדבר צין (פ׳ חקת כ׳ א׳) – שנצטוו ישראל עליו גאינו מבואר איפה מרומז בהמלה צין ענין צווי, ולולא מסתפינא הו"א דצ"ל שנצטיינו ישראל עליו, והיינו שע"י קבלת התורה נעשו מצוינים משאר האומות, והוא ע"ד הלשון הבדלת את עמך ישראל, וענין ציון מרומז יפה במלת צין, וכעין ראיה להגהה זו במדרש חזית (ה' ב') בפסוק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי – יונתי במרה שבשם נצטוו ונצטיינו בכל המצות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצוינת. , מדבר קדש (תהילים כ״ט:ח׳) – שנתקדשו ישראל עליו, מדבר קדמות (פ׳ דברים ב׳ כ"ו) – שנתנה קדמות עליו דרומז על התורה שנקראת קדמות כמו שדרשו בפסחים נ"ד א' שהתורה נבראת קודם שנברא העולם, וסמכו זה על הפסוק דמשלי ה' קנני ראשית דרכו דאיירי בענין התורה. , מדבר פארן (פ׳ שלח) – שפרו ורבו עליו הרומז למ"ש באגדות דכל אחת מנשי ישראל נתעברה במצות שובו לכם לאהליכם (פ' ואתחנן) שצוה הקב"ה לאחר נתינת התורה, ודרשו שהתיר להם אז פו"ר שנאסרו שלשה ימים מקודם כמבואר שם ובסמוך בפרשה זו. , מדבר סיני – שירדה שנאה לאומות העולם עליו וע"י קבלת התורה, ועיין באגדה דע"ז ב' ב'. , ומה שמו – הר חורב שמו זר"ל שמו העצמי – חורב, דכן כתיב בפ' שמות ויבא אל הר האלהים חורבה, וע"ע לפנינו בפ' תשא בפסוק ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. . (שבת פ"ט א׳ ב׳)