לשלשת ימים. מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה, שנאמר היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה לוהפי' לשלשת ימים היינו ליום השלישי, דביום השלישי להפרשה נתנה תורה, ויש נוסחאות שונות בדרשה זו, ועיין בסוגיא כאן ובמשנה ג' פ"ח דמקואות. . (שבת פ"ו א׳)
לשלשת ימים. היה משה דן ק"ו בעצמו, ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא שעה אחת ואף קבע להם זמן אמרה תורה היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינה קובעת לי זמן על אחת כמה וכמה, לפיכך פירש מן האשה לאעיקר הדרשה שפירש משה ילפינן מן מה דכתיב בפ' ואתחנן אשר לאחר מתן תורה אמר ליה הקב"ה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי, ודרשינן לאהליכם זו פו"ר ע"פ הדרשה אין אהלו אלא אשתו כמ"ש בשבת ל' א' עה"פ (מ"א ח') וילכו לאהליהם שמצאו נשותיהם בטהרה, וכן ביבמות ס"ב ב' דרשו הפסוק דאיוב וידעת כי שלום אהלך מענין זה והוא מלשון הכתוב בר"פ וירא הנה באהל כמבואר לפנינו שם, ועיין במו"ק ט"ו ב', ומדאמר לו אח"כ ואתה פה עמוד עמדי ש"מ שהסכים לו הקב"ה שפירש. אך אינו מבואר לפי"ז מניין שמשה הפריש מעצמו ודילמא ע"פ צווי מהקב"ה, וצ"ל דאם מהקב"ה היה צווי זה, לא היה מצוה אותו על פרישה מוחלטת ונצחית, שאין דרכי הקב"ה על שנויי גבולי הטבע. אלא היה מזהירו על זהירות וטהרה יתרה, אך מכיון שמשה מעצמו קיבל עליו פרישה כזו הסכים לו גם הקב"ה. וגם יש ראיה שפירש מרצון עצמי ולא מצווי הקב"ה ממה דמצינו שמרים ואהרן דברו בו במשה על שפירש מן האשה שחשבו זה ליוהרא, כמבואר בס"פ בהעלתך, יעו"ש ברש"י, ואם מה' היתה שומה זאת, לא היו מהרהרים אחר צווי ה'. . (שם פ"ז א׳)
לשלשת ימים. תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור לבעל קרי, מאי טעמא, א"ר אחא בשם ר' אלעזר, כתחילה, היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה לבר"ל כדאשכחן בהתחלת קבלת התורה בסיני שלא הי' שם אלא שמיעה וכתיב היו נכונים וגו', שלא יהיו בעלי קרי, ואמנם אין דרשה זו גמורה רק רמז בעלמא, יען כי מן הדין אין דברי תורה מקבלין טומאה, ורק עזרא ובית דינו תקנו שבעל קרי לא יהיה קורא מפני איזו טעמים, ולתקנה זו סמכו רמז בתורה, והנה גם תקנה זו לא נתפשטה בכל ישראל ולא הי' כח ברוב הצבור לעמוד בה ולכן בטלוה, ועיין ברמב"ם פ"ג ה"ח מק"ש. . (ירושלמי ברכות פ"ג ה"ד)