קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 2 · פסקה 11

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

כל המנחה. כל לרבות שאר מנחות לחימוץ ^מטר"ל אפילו מנחות שאינן נקמצות כגון מנחת כהנים דכתיב בה (פ' צו) כליל תהיה ג"כ אסורה לבא חמץ ושאור ודבש, ועיין בדרשה הבאה. .
(שם נ"ז א')

כל המנחה. ת"ר, אלו נאמר אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי אלא קומץ, ת"ל בל המנחה לרבות המנחה כולה ^נר"ל דהו"א כיון דתכלית המנחה הוא הקומץ שמקטירין אותו א"כ אך בו קרינן אשר תקריבו לה' ואסור לבא בו שאור ודבש, משא"כ יתר המנחה הנשארת מן הקומץ, קמ"ל. .
(שם שם)

אשר תקריבו. לרבות לחם הפנים לחימוץ ^נאלפי המתבאר בגמרא בהכרח בא האי אשר תקריבו לרבות, משום דכיון דמרבינן מן כל המנחה אפילו כל המנחה, אפילו מה שאין נקרבת, א"כ קשה ל"ל דכתב אשר תקריבו, ומפרש דבא לרבות לחם הפנים, ופירש"י דלא תימא בנקמצות אמר רחמנא שמהן קרב למזבח אבל האי דלא קרב מיניה לא, קמ"ל, עכ"ל. ולא ידעתי האיך מרבינן מן אשר תקריבו אפילו זו שאינה נקרבת, ממש ההיפך ממשמעות הלשון, [ואמנם מצינו דלשון תקריבו אינו בדוקא, וכמו בפסוק הבא קרבן ראשית תקריבו ואל המזבח לא יעלו וגו', וצ"ע] ותו קשה מש"כ דלחה"פ נקראת שאינה נקרבת והלא מתבאר בסוגיא דנקראת נקרבת מפני הבזיכי לבונה שבה שהן נקרבין כפי שיובא בסמוך.
אבל לולא פירש"י אפשר לפרש דדיוק הגמרא ממה דשינה הכתוב לכתוב אשר תקריבו בלשון רבים, שלא כסדר לשון כל הפרשה שנאמרה בלשון יחיד, וכי תקריב, ואם מנחת מרחשת קרבנך, ועוד, ועל זה אמר להביא לחה"פ שהוא מנחת צבור ושייך לשון אשר תקריבו. ועיין בנימוקי רמב"ן בפסוק י"ג דייק באמת למה נאמר כאן אשר תקריבו בלשון רבים, ולפי מש"כ מבואר היטב דבמכון שינה הכתוב לכתוב כן לרמז על מנחת צבור, כמבואר. .
(שם שם)

אשר תקריבו לה'. כשרה ולא פסולה, מכאן אמרו, המחמץ את הכשרה חייב ואת הפסולה פטור ^נבכגון שיצאה חוץ לקודש או שנטמאה. והרבותא היא אע"פ שגם טמאה נשרפת בקודש בכ"ז אין בה החומר שתפסל בחמץ. .
(מנחות נ"ז א')

לא תעשה חמץ. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, מאי טעמא, נאמר כאן לא תעשה חמץ ונאמר להלן (ס' צו) לא תאפה חמץ ^נגהרי דהקפיד הכתוב על העשיה ביחוד ועל האפיה ביחוד, ש"מ שעל כל עבודה שבה חייבים, כגון עורך אחר הלש ואופה אחר העורך כולן חייבים, ולשון הכל מודים ר"ל אפילו מאן דפליג בכהאי גונא בעלמא כגון בענין איסור הטלת מום בבכור וס"ל דמטיל מום אחר מום בבכור פטור, אבל הכא מודה. וע"ע לקמן בפ' צו בפסוק הנזכר. .
(שם נ"ו ב')

כי כל שאור. ת"ר, שאור בל תקטירו, אין לי אלא כולו, מקצתו מנין ת"ל כל, עירובו מנין, ת"ל כי כל ^נדבגמרא מפרש באור הענין כולו ומקצתו, אביי אמר, ה"ק, שאור בל תקטירו, אין לי אלא כזית, חצי זית מניין ת"ל כל, עירובו מניין ת"ל כי כל, ורבא אמר, ה"ק, אין לי אלא קומץ חצי קומץ מניין ת"ל כל, עירובו מניין ת"ל כי כל. והנ"מ בפלוגתתם פשוטה, דלאביי שיעור איסור שאור ודבש בכל שהוא ולרבא י"ל דאין אסורים אלא בכזית והכתוב בא לרבות רק דאסורים גם בחצי קומץ דס"ל אין קומץ פחות משני זיתים.
וע' ברמב"ם ריש פ"ה מאסמ"ז פסק כאביי, ותמה המפרשים על שפסק כאביי נגד רבא. ואפשר לומר דסמיך בזה על סתמא דספרא כאן בזה"ל, אין לי אלא המרובה, הממועט מניין ת"ל כל, ולשון זה יתפרש היטב כפי' אביי בגמרא דקאי על שיעור שאור ודבש ולא אקומץ, דאקומץ לא שייך מרובה ומועט. ואמנם אפילו לרבא י"ל דהא דלדעתו איסור שאור ודבש בכזית הוא רק לענין מלקות, אבל איסורא יש בכל שהוא, והרמב"ם דייק וכתב רק דאסורים בכל שהוא ולא כתב דלוקין, כדרכו בכ"מ לכתוב איסור ועונש מלקות ביחד, ולפי"ז בלא"ה ניחא. .
(שם נ"ח א')

כל שאור וכל דבש. מה ת"ל כל כל בשאור ובדבש ^נהובעלמא דרך הכתוב לכתוב כלל אחד בשני שמות, כמו כל אלמנה ויתום לא תענון, לעשות את כל חקתיו ומצותיו, וה"נ הול"ל כל שאור ודבש. מפני שיש בשאור מה שאין בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור, שאור הותר מכללו במקדש ^נודשתי הלחם באים חמץ. דבש לא הותר

מכללו במקדש, דבש הותר בשירי מנחות שאור לא הותר בשירי מנחות ^נזכי אם הכהנים רוצים ללוש ולטגן שירי מנחה בדבש מותר וגם מצוה, דכל מתנות כהונה נאכלין בגדולה דכתיב (פ' קרח) למשחה ודרשינן לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין [עיי"ש לפנינו], משא"כ שאור אסור אפילו בשירי מנחות דכתיב (ר"פ צו) לא תאפה חמץ חלקם ודרשינן (מנחות נ"ה א') אפילו חלקם לא תאפה חמץ. .
(שם שם)

לא תקטירו ממנו אשה. ת"ר, מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים וקדשים קלים וממותר העומר וממותר שתי הלחם ולחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה ת"ל לא תקטירו ממנו אשה לה', כל שהוא לאשים הרי הוא בבל תקטירו^נחר"ל לא מבעי במעלה שאור ודבש עם קרבנות הנקרבים למזבח, דחייב משום שאור ודבש לא תקטירו, אלא אפילו במעלה שאור ודבש עם שירים מקרבנות הנקרבים, שהשירים האלה אין נקרבים כלל מדינא אלא נאכלין לכהנים כמו הנך דחשיב בזה, חייב ג"כ משום שאור ודבש לא תקטירו, וזה נפקא לן מלשון אשה שהוא מיותר, דהול"ל לא תקטירו ממנו לה', ודריש כל שהוא ממנו לאשים, ר"ל כל דבר שהיה ממנו אשה לה' חייב על כולו, גם על הנשאר, משום שאור ודבש לא תקטירו, וכל אלה דחשיב בזה היה מהן אשה לה', כי בשר חטאת ואשם וק"ק וקדשים קלים היה מהן החלב והכליות למזבח, ומעומר ומנחות עלה הקומץ למזבח, ומשתי הלחם עלו חלבי כבשי עצרת הבאין עמהן דכגופן דמו, ומלחם הפנים עלו הבזיכי לבונה. –
וע' ברמב"ם פ"ה מאסמ"ז ה"ג וד' ובכ"מ שם דיש מפרשים לשון הגמרא שלפנינו מניין למעלה מבשר חטאת וכו' לא קאי אמקריב בשר אלה עם שאור ודבש אלא אמקריב שירים בעצמן, ר"ל אותן השירים הנאכלין לכהנים, אם מקריבן למזבח עובר משום כל שהוא ממנו לאשים לא תקטירו וכמו שבארנו כל שממנו נקרב חלק למזבח אסור להקטיר שיריהם הנאכלין.
אבל לדעתי פי' זה קשה ע"פ גמרא וע"פ סברא, ע"פ גמרא – שהרי מפורש איתא בתו"כ כאן בזה"ל, מניין למעלה מבשר חטאת וכו' והקטירם מן השאור ודבש – עובר בל"ת, הרי מפורש דכל ענין דרשה זו איירי בהקטרת אלה השירים עם שאור ודבש, וע"פ הסברא מאי שייכא אזהרה זו בפ' שלפנינו דאיירי בענין איסור העלאת שאור ודבש, וכל סוגיית הגמרא כאן איירי בענין זה, וצ"ע. .
(שם נ"ז ב')

על הנוסח והמהדורה

מהדורה: Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה: Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad