1כי מי גוי גדול. רב מתנא פתח פתחא לפרשתא דמגילת אסתר מהכא, כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו טפירש בחא"ג, כי המן אמר שכבר הרחיקם אלהיהם מעל פניו, ולכן פתח בפסוק זה אשר לו אלהים קרובים אליו.
.
(מגילה י"א א')
2אלהים קרבים. א"ר יוחנן, כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתם בצדם, כי מי גוי גדול, אשר לו אלהים קרובים אליו – כתיב בתרי' בכל קראנו אלין יר"ל דהצדוקים פקרו במה דכתיב אלהים קרובים בלשון רבים דמורה הרבה רשויות, ונתבטלה טענתם בצד המאמר הזה דכתיב בכל קראנו אליו בלשון יחיד, והרבה דוגמאות כאלה מביא בגמרא. ומה דכתיב באמת אלהים קרובים בל"ר, הוא דרך הכבוד, כמו אדוני הארץ, בעליו עמו, וכן כתיב אלהים קדושים (יהושע כ״ד:י״ט), האלהים האדירים (שמואל א ד׳:ח׳) הלכו אלהים (שמואל ב ז׳:כ״ג) והכל ע"ד הכבוד כמו שנהוג גם במלכותא דארעא לדבר בלשון רבים, כנודע, ועיין לפנינו ר"פ בראשית.
.
(סנהדרין ל"ח ב')
3קרבים אליו. קרובים אליו בכל מיני קרבות, דא"ר לוי, מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ואדם נכנס לביהכ"נ ומתפלל בלחש והקב"ה מאזין תפלתו יאוראיה מחנה דכתיב בה מדברת על לבה וקולה לא ישמע ויזכרה ה'. ומפרש בירושלמי כאן לעומת זה בגנות עבודת כוכבים שאע"פ שסמוכים הם להאדם בכ"ז הם כרחוקים לענין שמיעה. ונראה מכאן ראיה להדעה שאין נכון להתפלל בר"ה ויוהכ"פ בקול רם, משום דהוי כעין גנאי כאלו צריך הקב"ה כביכול קול רם, ועיין באו"ח סי' תקפ"ב ס"ט ובבאורי הגר"א.
[ירוש' ברכות פ"ט ה"א].
4בכל קראנו אליו. אמר רב שמואל בר אוניא משמי' דרב, מניין לגזר דין של צבור שאע"פ שנחתם שנקרע, שנאמר כה' אלהינו בבל קראנו אליו יבמשמע ליה בכל אופן ובכל זמן שנקראהו יענה, ופסוק זה בצבור איירי כמבואר בדרשה הבאה. ויתכן דמדייק לדרוש כן מדלא כתיב לכל קראנו, כמו קרוב ה' לכל קוראיו.
.
(ר"ה י"ח א')
5בכל קראנו אליו. וכתוב אחד אומר (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו, לא קשיא, כאן בצבור כאן ביחיד יגעיין בדרשה הקודמת, ומפרש בגמרא הלשון בהמצאו אימתי מצוי – בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ כלומר מתחלת השנה עד אחר יוהכ"פ, והלשון שבין לאו דוקא הוא, וכמ"ש בענין שיעור צירוף אוכלין כל שלא שהא בין אכילה ראשונה לאכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס, שפירושו מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה [עיין בר"ן רפ"ח דיומא].
.
(שם שם)
6בכל קראנו אליו. מפני מה הרג מנשה את ישעיה, אמר רבא, מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו ואת אמרת (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו ידובדעתיה דישעיה י"ל דהיה נודע לו הסברא והחילוק בין צבור ליחיד כבדרשה הקודמת, דבזה נתיישבו סתירות הפסוקים, יעו"ש.
.
(יבמות מ"ט ב')