ודם חללים ישתה. תנא דבי ר׳ ישמעאל, ודם חללים ישתה, פרט לדם קלוח שאינו מכשיר את הזרעים טזהבאור הוא, כי כידוע, כל אוכל הראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה עד שיבלל באחד משבעה משקין, וזה הוא הנקרא בעלמא הכשר לטומאה, ומבואר ענין זה לפנינו בס"פ שמיני בפ' וכי יותן מים על זרע, ואחד משבעה משקין אלה הוא דם, ואמר בזה, דרק דם כזה דכתיב גביה השקאה כמו הכא דכתיב ודם חללים ישתה, רק דם זה מכשיר לקבל טומאה, והיינו דם חללים, כלומר דם היוצא מן החללים שהוא לאחר יציאת הנפש, אבל דם קלוח ששותת בעוד שהבע"ח הוא חי אינו מכשיר, יען כי בדם כזה לא מצינו לשון השקאה ולכן אינו יכול להיות נכלל במספר המשקין המכשירין. וזו היא כונת הדרשה שלפנינו והבאות אחריה, ומה דנקיט הלשון שאינו מכשיר את הזרעים ולא את האוכלים, נראה פשוט דתפיס לשון הפסוק וכי יותן מים על זרע (ס"פ שמיני) דכתיב בענין הכשר לטומאה, ועיי"ש לפנינו ובפ' ראה בפסוק כי הדם הוא הנפש (י"ב כ"ג).
. (חולין ל"ו א')
ודם חללים ישתה. דם הירוק טהור משום כתם ומשום משקה, ואע"פ דדם משקה הוא – דם חללים בעינן כדכתיב ודם חללים ישתה יזעיין מש"כ בדרשה הקודמת, ואיירי בירוק כאתרוג, וטעם הטהרה משום כתם הוא משום דאע"פ דדם ירוק הוא ממראות המטמאין, אך זה הוא בירוק כקרן כרכום, היינו כזוית גן שעשבים גדלים בו, וקמ"ל דלא נימא שגם הירוק כאתרוג מקור ירקון שלו הוא כקרן כרכום אלא שלקה ועמד על ירקון אתרוג, אלא הוא מין ירקון אחר, וטהור.
. (נדה י"ט ב׳)
ודם חללים ישתה. תניא, דם מגפתו של זב מטמא טומאת משקין, דכתיב ודם חללים ישתה, מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא יחעיין מש"כ לעיל אות ט"ז וצרף לכאן.
. (שם נ"ה ב׳)