אל קנא. שאל פלוסוף אחד את רבן גמליאל, כתיב כי ה' אלהיך אל קנא, מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה מגלנקום ממנה אם יעבדוה.
, אמר ליה, למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו, על מי המלך כועס, על הבן או על הכלב, הוי אומר על הבן מדומביא עוד בגמ' ששאלו, ויאבדנה מן העולם, אמר לו, אלו לדבר שאין העולם צורך בו היו עובדים היה מבטלו ומכלו, אבל הם עובדין לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות, וכי יאבד עולמו מפני השוטים, אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. וקצת יש להעיר ממ"ד באגדות בטעם שנגזרה מיתה על האדם כדי שלא יעשוהו ע"ז, ויש ליישב, אבל אין להאריך באגדות דקות כאלה.
. (ע"ז נ"ד ב')
אל קנא. שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל, כתיב כי ה' אלהיך אל קנא, כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור ועשיר בעשיר מהכונתו לשאול במה נחשבת היא העבודת כוכבים לעומת גדלו ותפארתו של הקב"ה עד שיהיה אפשר לומר שמקנא הוא כביכול בה. ולפי המבואר בדרשה הקודמת דהקנאה היא לא בה רק בעובדיה צריך לפרש שאלה זו ג"כ בדרך זה.
, אמר ליה, למה הדבר דומה, לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה אין מתקנאת בה, פחותה ממנה מתקנאת בה מופירש"י אם חשובה ממנה אינה מקפדת כל כך לשנוא את בעלה, אבל אם פחותה ממנה מתקנאה ומקפדת עליו לשנאתו, עכ"ל. ונראה דמה שלא פירש ענין הקנאה מאשה הראשונה לשניה, יען כי קנאה זו אינה נמנעת גם באשה חשובה כמ"ש אין אשה מתקנאת אלא בירך חבירתה (מגילה י"ג ב'). וגם י"ל דלכן לא פירש כן לפי המבואר בדרשה דלעיל דהקנאה מצדו היא כביכול רק בהעובדים ולא בה, א"כ לא יתכן לפרש המשל בדרך זה, ודו"ק.
. (שם נ"ה א')