1אם על תודה. וסמיך לי' וזאת תורת זבח השלמים, מה שלמים באים מן המעשר אף תודה באה מן המעשר כהא דשלמים באים מכסף מעשר יתבאר אי"ה לפנינו במקומו בפ' ראה בענין מעשרות ובפ' תבא בענין שלמים, ומרבה תודה משום דשם שלמים הוא שם הכולל להרבה פרטי הקרבנות, כמו שלמי תודה, שלמי חגיגה, וכמ"ש בזבחים ז' א' תודה קרויה שלמים. ואמנם אעפ"כ אלמלא לא היינו דרשינן סמיכות זו לא היינו דנין זה מטעם זה לבד שתודה קרויה שלמים, יען דהא חזינן שיש דינים שנוהגים בזה ואין נוהגים בזה כמו הא דתודה טעונה לחם ולא שלמים, ותודה נאכלת ליום ולילה ושלמים לשני ימים ולילה אחד. ואך מפני סמיכות דרשה זו אנו דנין דמה שפרטה התורה חלוקי דינים ביניהם – פרטה, וזולתם שוין בכל דבר מפני הסברא דתודה קרויה שלמים כמש"כ, וזה גם טעם דרשה הבאה.
ואמנם כל עיקר דין זה דשלמים ותודה באין מן המעשר הוא רק אם פירש להביא מן המעשר, אבל אם אמר סתם הרי עלי שלמים ותודה הוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין וכדלקמן פסוק ל"ז בדרשה ולחטאת, ועוד לפנינו בפ' ראה בענין פסח, וכ"ה בתו"כ כאן.
.
(שם נ' א')
2אם על תודה. וסמיך לי' וזאת תורת השלמים. מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אף תודה טעונה סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק כאעיין מש"כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן.
.
(תו"כ)
3אם על תודה וגו'. על תודה לרבות ולדות חליפות ותמורות תודה להקרבה כבחליפות תודה נקראו היכי שנאבדה התודה והפריש אחרת ואח"כ נמצאת הראשונה ששוב א"צ לזו, ותמורת תודה נקראת היכי שאמר הרי זו תמורת זו. וטעם הדרשה הוא משום דהלשון על מיותר דהול"ל אם תודה יקריבנו, ולשון על מורה על כל הבא בגלל התודה ובסיבתה, כמו על אדות.
יכול יהיו טעונות לחם, ת"ל והקריב על זבח התודה, תודה טעונה לחם ואין ולדה וחליפתה ותמורתה טעונין לחם כגדלשון התודה מיותר, דהיה אפשר לכתוב והקריב עליה, ובא להורות שרק התודה עצמה צריכה לחם ולא הבאה מכחה ומסיבתה כמו ולדה וחליפתה ותמורתה.
.
(מנחות ע"ט ב')
4יקריבנו. ת"ר, מהו אומר יקריב, הרי שהפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מניין שאיזו שירצה יקריב ולחמה עמה, ת"ל תודה יקריב, יכול שתהא שניה טעונה לחם, ת"ל יקריבנו – אחד ולא שנים כדפירש"י דלא היה צריך לומר אם על תודה יקריבנו, דמצי למכתב והקריב על זבח התודה, והשתא לא דייק אלא יקריב לחודיה, וקא דייק דהוא מעוט לומר דעל אחד מהם מקריב לחם ולא על שתים, עכ"ל. ולולא פירושו י"ל דמדייק מה ששינה הכתוב כאן מהלשון בפ' ויקרא ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב, וגם כאן אחרי הלשון וזאת תורת זבח השלמים הול"ל אם על תודה הוא מקריב, ולכן דריש שלפעמים עומדים הכן שתי תודות להקריב ובכ"ז מקריבין רק אחת כדמפרש.
.
(שם שם)
5והקריב על זבח התודה חלות. אמר רב כהנא, מניין ללחמי תודה שנקראין תודה, שנאמר והקריב על זבח התודה חלות כהדהול"ל והקריב חלות על זבח התודה, דהלא עיקר החדוש שחידש הכתוב כאן הוא דבר הקרבת חלות, וא"כ היה ראוי להקדים הענין המחודש, ומדכתיב והקריב על זבח התודה חלות משמע דהלחמי תודה נקראים ג"כ בשם סתמי תודה, אבל תודה לא אקרי לחם, דהלחם הוא טפל לגבי זבח התודה, דאין הלחם מתקדש עד שישחט הזבח, כפי שיתבאר ריש פסוק הבא.
ונ"מ בזה שאם הפריש מעות לזבח התודה ונתותר, מותר להביא בהמותר לחמים, אבל אם הפריש מעות ללחמי תודה ונתותר לא יביא בהם זבח תודה, משום דבכלל זבח תודה הם לחמים, אבל אין בכלל לחמים – תודה, כמבואר. וכן אם שחט את זבח התודה על מנת לאכול ממנה למחר נעשו פגול גם לחמים, אבל אם שחט ע"מ לאכול מהלחם למחר הוי רק הלחם מפוגל ולא הזבח, וכן הדין בהלחם שמביא עם כבשי עצרת דהלחם טפל לגבי כבשים.
.
(שם פ' ב')
6חלות מצות. תניא, מניין לחלות שבאות סולת ת"ל סלת מרבכת חלות, מה רבוכה באה סולת אף חלות באין סולת כולפנינו בגמרא הלשון למדנו לרבוכה שבאה סולת, חלות מניין, ת"ל חלות חלות, ואנו הרחבנו הלשון קצת לתכלית באור הענין, והעתקנו ע"פ פירש"י דהבאור הוא נאמר בסתם חלות חלות ונאמר ברבוכה חלות, מה חלות רבוכות סולת כדכתיב מפורש סלת מרבכת אף כל החלות סולת, עכ"ל. אבל לולא פירושו יש לפרש כונת הגז"ש חלות חלות דמוסב על סלת חלות האמור במאפה תנור בפ' ויקרא (ב' ה'), ור"ל חלות דהתם סולת אף חלות דהכא סולת, ופי' זה יותר מכוון בלשון גז"ש בעלמא, ודו"ק.
.
(זבחים נ' א')
7ורקיקי מצות. תניא, מניין לרקיקין שבאין סולת, ת"ל חלות מצות ורקיקי מצות, מה חלות סולת אף רקיקין סולת כזוחלות גופא ילפינן בגז"ש בדרשה הקודמת.
.
(שם שם)