1על חלת לחם. ת"ר, על חלת לחם חמץ, מלמד שאין הלחם קדוש אלא אם כן קרמו פניה בתנור כחיתכן דמדייק יתור לשון לחם, דהול"ל על חלות חמץ, דהיינו חלות היינו לחם, אך משום דבמלת חלות לבד אפשר לכלול גם בעוד שהחלות בעיסתן שאינן אפויות עוד רק הן בתואר חלה, אבל לחם מורה רק לחם אפוי, וקודם אפיה נקרא עיסה, ומדכתיב חלות לחם בא להורות שהחלות תהיינה אפויות, וזהו שאמר שאין הלחם קדוש עד שיהיו פניה קרומים בתנור.
.
(מנחות ע"ח ב')
2על חלת לחם. אמר רבא, לחמי תודה מכיון שנאפו נא נתקדשו, מאי טעמא לחם כתיב, והיכי דמי נא, כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה כטוילפינן ממצה דכתיב בה ג"כ לחם ויוצאין במצה אפויה בשיעור כזה, ולדעת הפוסקים באו"ח סי' תס"א הוי שיעור זה שוה לשיעור קרמו פניה בתנור שבדרשה הקודמת.
.
(שם שם)
3על חלת לחם חמץ. כמה סולת מביאין לחלה, הרי אני דן, נאמר כאן לחם ונאמר בשתי הלחם לחם (פ' אמור), מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה לדבשתי הלחם היו שתי חלות וכתיב שני עשרונים א"כ היה עשרון סולת לכל חלה.
אין לי אלא לחמץ, למצה מניין, ת"ל על חלת לחם חמץ, אמרה תורה נגד חמץ הבא מצה לאדבכלל יש בתודה ארבעים חלות, ומהם שלשים מצות, [חלות מצות, ורקיקי מצות, ומרבכת מצות עשרה מכ"א], ועשרה חמץ, ואשמעינן כאן דכשיעור סולת בהעשר חלות חמץ יהיו כל השלשים חלות מצות, והיינו עשר עשרונות לכל השלשים חלות ולא עשרון לכל חלה, ומדייק זה מלשון והקריב חלות מצות ורקיקי מצות וסולת מרבכת על חלת לחם חמץ, ולשון על משמע שהחמץ הוא העיקר, וכיון דדרשינן ששיעור המצה יהיה כשיעור החמץ ממילא מבואר ששיעור כל המצות יהיה כשיעור החמץ, ובגמרא מסיים יכול עשרה שבמצה לא יהיו אלא ממין אחד [ר"ל ממין חלת אחד כמו חלת חמץ] ת"ל חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן סולת מרכבת, ולא מצאנו להכרח להעתיק זאת לפנים, אחרי כי פשוט הוא ומפורש בפסוק.
.
(שם ע"ז ב')
4יקריב קרבנו על זבח. מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח לבדלשון על זבח משמע שהלחם הוא טפל לגבי הזבח. ועיין מש"כ לעיל בפסוק הקודם אות כ"ה ביתר באור בענין זה.
.
(שם ע"ח ב')
5זבח תודת. מלמד שאם שחט שלא לשמן לא קידש הלחם לגעיין מש"כ בפ' הקודם אות כ"ה, וצרף לכאן.
.
(שם שם)
6תודת שלמיו. ארבעה לחמי תודה מעכבין זה את זה, מאי טעמא, איתקש לשלמי נזיר, דכתיב על זבח תודת שלמיו, ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר, מה התם מעכבין אף הכא מעכבין לדעיין לפנינו בפ' נשא דבנזיר כל הכתוב בענין מעכב.
.
(מנחות כ"ז א')
7תודת שלמיו. ת"ר, שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין סולת ירושלמיות ולרביעית שמן להמלת שלמיו כאן מיותר, דהו"ל לכתוב על זבח תודתו, ולכן דריש שבא לרבות כל תודה שבכל מין שלמים, והיינו השלמים, שמביא נזיר ביום תגלחתו שצריכות ג"כ לחם ושמן בשיעור שלמי תודה, וכמו שבלחמי שלמי תודה שהיו באין שלשה מינין ממצה [חלות בלולות, רקיקין, וחלות רבוכות] היו באין עשרה עשרונות סולת שהן ט"ו קבין ירושלמיות ונמצאו חמשה קבין לכל מין כמו כן בשני מיני חלות מצות שבנזיר היה עשרה קבין שהן חמשה קבין לכל מין, אבל חלות חמץ לא היה הנזיר מביא, כמבואר בפ' נשא.
יכול לכל מה שאמור בענין ת"ל מצות, דבר שנאמר בו מצות, לאפוקי רבוכה דלא נאמר בו מצות לור"ל כיון דמרבינן מכאן לשלמי נזיר הו"א דמרבינן לכל דבר שיביא גם חלות רבוכות כמו הכא, ת"ל מצות, ר"ל דכאן כתיב חלות מצות ורקיקי מצות וסלת מורבכת ולא כתיב סלת מרבכת מצות, ושם בנזיר כתיב וסל מצות חלות ורקיקי מצות בא להוציא חלות רבוכות שלא נאמר בהן כאן בשלמי תודה סלת מרבכת מצות.
.
(שם ע"ח א')