תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 12 · פסקה 27

ואמרתם זבח פסח. רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ^רבר"ל אם לא אמר פירוש של ג' דברים אלו לא יצא ידי חובת הגדה וספור יציאת מצרים שהיא מ"ע כפי שיובא בפרשה הבאה. , ואלו הן, פסח מצה ומרור, פסח – על שם שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, שנאמר ואברהם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו', מצה – על שם שנגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר (פ׳ ל"ט) ויאפו את הבצק וגו׳ עגות מצות וגו', מרור – על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (פ' שמות) וימררו את חייהם ^רגמפרש הלשון ואמרתם זבח פסח שאין זה תשובה להבן השואל אלא מצוה בפ"ע שכך תאמרו בפה, וכבר כתבנו בפסוק הקודם למה אינו מפרש לשון זה לתשובה על שאלת הבן, יעו"ש. ותפס ג' דברים אלו, פסח מצה ומרור, יען שהם היסודות העיקרים לשעבוד ויציאת מצרים. –
ודע דאיתא במשנה ד' פ"א דבכורים, הגר מביא בכורים ואינו קורא פרשת בכורים מפני שאין יכול לומר הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, אחרי שאינו מזרע ישראל, ומבואר בתוס' ב"ב פ"א א' ד"ה למעוטי, שדעת ר"ת דכן קיי"ל, וגם מבואר שם, דמחמת זה לא היה מניח ר"ת לגר לברך ברכת המזון מפני שאין יכול לומר על שהנחלת לאבותינו, ונסמך על המבואר במשנה דבכורים הנ"ל, כשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל, וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם. יעו"ש.
והנה לפי"ז יתבאר שאין הגר יכול לקיים מצות ספור יציאת מצרים כתקונה, מפני שאין יכול לומר כל הענינים אלה שפסח הקב"ה על בתי אבותינו ועל שם שנגאלו אבותינו ושמררו המצרים את חיי אבותינו, וזה דבר חדש. ועיין מש"כ בפ' לך בפסוק כי אב המון גוים דעת הרמב"ם ור"י בעל התוס' דלא קיי"ל כאותה משנה דבכורים הנ"ל, אלא דגר מביא וקורא, מפני שאברהם היה אב לכל העולם, וכן דעת מ"ד אחד בירושלמי, ע"ש, ולדידהו גם בענין שלפנינו יכול הגר לומר הנוסחא כמו ישראל, ודבר פלא הוא שלא העירו הפוסקים בענין זה מאומה. .
(פסחים קט"ז ב')

זבח פסח הוא. תמורת הפסח קרבה שלמים ^רדתמורת הפסח היא שהמיר שה של חולין בשל פסח שאמר הרי זו תחת זו ונאבדה ואח"כ נמצאה. , במה דברים אמורים לאחר הפסח אבל לפני הפסח לא, מאי טעמא, דכתיב זבח פסח הוא, הוא פסח ואין תמורתו פסח ^רהואע"פ דבסמוך דרשינן מן הוא לעכב לשמה, כתבו התוס' בזבחים ז' ב' דשתי פעמים כתיב הוא, כאן ובפ' ראה. .
(שם צ"ז א׳)

זבח פסח היא. זבח פסח – שתהא זביחה לשם פסח, פסח הוא – לעכב ^רוולא כשאר קדשים שכשרים כשלא נזבחו לשמן רק שלא עלו לבעלים לשם חובה, אבל פסח כשנשחט שלא לשמו פסול, ואפילו אם נשחט לשם חולין, ועיין בפסחים ס"ב ב' דיליף מכאן דגם שאר זבחים ששחטן לשם פסח כסול משום דדרשינן פסח הוא בהווייתו יהא לא הוא לשם שאר קדשים ולא שאר קדשים לשמו, אבל לא קיי"ל כן, ולכן השמטנו דרשה זו מבפנים. .
(זבחים ז׳ ב׳)

זבח פסח הוא. כתיב (פ׳ ראה) ועשית פסח לה׳ אלהיך שיהיו כל עשיותיו לשם פסח ^רזר"ל לא רק זביחה אלא גם שאר עבודות כמו קבלה והולכה וזריקה, וע' מש"כ שם. , יכול אפילו הקטר אימורין, ת"ל זבח, מה זביחה מיוחדת שמעכבת את הכפרה, אף כל שמעכבת, יצאי הקטר אימורין שאין מעכבין את הכפרה ^רחנראה דצ"ל ת"ל זבח הוא, ור"ל מדילפינן לעכב מהוא דכתיב גבי זביחה [עיין דרשה הקודמת], א"כ מה זביחה מיוחדת שמעכבת את הכפרה אף כל העבודות המעכבות כפרה מעכבות בהם לשמה, יצאו הקטר אימורין שאין מעכבין אפילו אם לא הקטיר כלל מתכפר הוא. .
(ירושלמי פסחים פ"ה ה"ב)

ויקד העם וישתחוו. ללמדך שכל מי ששומע הנסים שעשה הקב"ה לישראל במצרים צריך לשבח, וכן הוא אומר (פ׳ יתרו) ויחד יתרו וגו׳ ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם מיד מצרים ^רטועיין ברש"י כאן פי' דההודאה היתה גם על הביאה לארץ ובשורת הבנים, אבל לשון המכילתא הנסים לישראל במצרים, משמע דרק על בשורת הגאולה היתה ההודאה, ויש ליישב. .
(מכילתא)