1אלה החקים וגו'. ת"ר, החקים אלו המדרשות, והמשפטים אלו הדינים איתבאר ע"פ מ"ש ביומא ס"ז ב', ת"ר, את משפטי תעשו (פ' אחרי) דברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן, עבודת כוכבים וג"ע ושפ"ד וגזל וברכת השם, ואת חקתי תשמרו, דברים שהשטן משיב עליהם, [כלומר שאין השכל האנושי מבינם על מה הם באים, ומשתדל השטן להעביר את האדם מהם], ואלו הן, אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח וכו'. ומבואר דמצות שכליות נקראות משפט, ומצות שהן למעלה מן השכל נקראות חוקים, וזהו שאמר כאן החוקים אלו המדרשות, כלומר המצות שאינם פשוטיות אלא אפשר לדרוש אותן, והמשפטים אלו הדינים, כלומר שאפשר לשפוט עליהם טעמן וסברתן, ומה שבלשון הכתוב משפט נקרא בלשון חז"ל דין, ע"ש דן ידין, ודו"ק.
, אשר תשמרון זו משנה, לעשות – זו מעשה בכי ע"י הלמוד משתמרת המעשה כהלכתה, ולא ע"ה חסיד.
.
(קדושין ל"ז א')
2לעשות בארץ. ת"ר, בארץ – בארץ ישראל, על האדמה – אפילו בחו"ל, הא כיצד, צא ולמד ממה שאמור בענין, אבד תאבדון וגו', מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ געבודת כוכבים בודאי נוהגת בכ"מ, דהא כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ומלא כל העולם כבודו, וילפינן לכל מצות הנוהגות בגוף ולא במקום, כמו מילה ושבת ותפילין וציצית ועריות, ולאפוקי מצות התלויות בארץ שהם חובת קרקע, כגון לקט שכחה ופאה וכדומה [לבד איזו יוצאים מן הכלל, כמו ערלה וכלאים וחדש, מפני שיש על זה דרשות מיוחדות כמבואר לפנינו בפ' קדושים ובפ' אמור]. –
אך לכאורה צ"ע בעיקר הדבר מ"ש מה עבודת כוכבים נוהגת בין בארץ בין בחו"ל, דהא דין עבודת כוכבים מוסב כאן מפורש על א"י, כמ"ש אבד תאבדון וגו' אשר אתם יורשים אותם, ור"ל בא"י, וי"ל משום דבאמת עיקר איסור עבודת כוכבים נוהגת אפילו בחו"ל, ולא כאן המקום כלל להורות איסור זה אלא בא כאן להורות איסור אחר דמצוה לרדוף ולשרש העבודת כוכבים, וכבדרשה הבאה אבד תאבדון מכאן שצריך לשרש אחרי עבודת כוכבים, וזה הוא באמת רק בא"י ולא בחו"ל.
.
(שם שם)