1ואיש. אין לי אלא איש, בן תשע שנים ויום אחד מניין, ת"ל ואיש סאיתכן בטעם הראיה מדכתיב ואיש בו' החבור, ונסמך על ענין הקודם וכמו בזב איירי גם בקטן כמבואר לעיל בפ' ב', ה"נ כן. מיהו בפחות מבן תשע שנים ויום אחד אינו מטמא משום דאינו ראוי להוליד, ומסקנת הגמ' דדבר זה דדוקא בן ט' שנים ויום אחד הוי הלכה למשה מסיני, ועיקר הדרשה מו' זה הנוסף בא למעט שאין האשה מטמאה במראה לובן. ולפנינו באה דרשה אחרת לדין זה לעיל בדרשה טומאתו היא, ושם רמזנו לדרשה שלפנינו, יעוי"ש ומש"כ בסמוך פ' י"ח אות ס"ה.
.
(נדה ל"ב ב')
2כי תצא ממנו. בעל קרי אינו מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ דכתיב כי תצא ממנו סבגם בתו"כ הובאה דרשה זו, וכתב התוה"מ דדייק כן מלשון כי תצא דכל לשון יציאה הוא אל החוץ, ותמיהני שצריך לזה בעוד שבגמ' כאן אמרו מפורש דהדיוק הוא מלשון ממנו, וגם הן בזב דרשינן לעיל בפ' ב' עד שתצא טומאתו לחוץ אע"פ דשם לא כתיב כי תצא, יעוי"ש. והאמת הוא לדעתי, כי הלשון תצא כולל היציאה ממקום המקור.
.
(שם מ"ג א')
3ורחץ וגו'. תניא, ורחץ במים את בל בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, במים – במי מקוה, את כל בשרו – את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו, כל בשרו – מים שכל גופו עולה בהם, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה סגעיין בטור י"ד ריש סי' קצ"ח וז"ל, צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת, לפיכך צריך שלא יהא עליה שום דבר החוצץ ואפי' כל שהוא, עכ"ל. וכתב על זה הב"י בשם הראשונים וז"ל, בספרא יליף הכי, כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר, מה ביאת שמשו כולו כאחת אף ביאתו במים כולו כאחת, עכ"ל, ואותה הדרשה היא בפ' אמור כ"ב ו', יעוי"ש הבאור לפנינו. ואני תמה מה ראו להביא מקור לדין זה מדרשה דתו"כ שחסר שם עיקר הענין דחציצה בעוד שבכמה מקומות בגמרא באה דרשה מפורשת לענין פסול חציצה מפסוק שלפנינו ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, כמבואר לפנינו. ובב"ק פ"ב א' איתא שאחת מתקנות עזרא היתה שתהא אשה חופפת וטובלת, ופריך על זה בפשיטות, האי דאורייתא היא, דתניא ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, הרי דבגמ' מילתא דפשיטא היא דילפינן ענין חציצה מפסוק זה שלפנינו.
ואמנם לכאורה י"ל דמוכרחת היא הדרשה דתו"כ לענין זה, יען דלפי הדרשה דגמ' אפשר לומר דאם טבלה בחציצה אז לאחר הטבילה מעברת החציצה ומעברת שם במים ונכשרת הטבילה, משא"כ לפי הדרשה דתו"כ מבואר שבשעת הטבילה גופה אסור שיהיה חציצה בבשרה, מפני שצריכה לטבול כל גופה בפעם אחת, ולכן הביאו מתו"כ.
אבל באמת הן גם בדרשת הגמ' כלול ענין זה דטעם פסול החציצה משום טבילת הגוף בפעם אחת, שכן מתבאר מלשון הדרשה שלפנינו ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ וכו', ופירש"י כל בשרו משמע כל בשרו כאחד, עכ"ל. וא"כ עדיין קשה למה להו להפוסקים להביא מתו"כ, ויותר מזה שלא זכרו כלל דרשה זו. ובאמת בבאורי הגר"א ליו"ד סי' הנ"ל הביא למקור דין זה הדרשה שלפנינו, ובכן דברי הפוסקים צע"ג. –
ומה שאמרו במים במי מקוה, פירש"י בחגיגה י"א א' וז"ל, במים נקודתו בפת"ח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובים, עכ"ל, ודברים אלו דורשים באור, ויתבארו עפ"י דברי רש"י עצמו בפי' התורה פ' חיי בפ' אנכי בדרך נחני ה', וז"ל, בדרך – דרך המזומן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך, וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"א המשמשים בראש התיבה ונקודים בפת"ח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזה הוא מדבר, עכ"ל, והענין מבואר.
.
(עירובין ד' ב')