וחמש חליפות שמלות. וכי אפשר, דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו והכונה דכיון דידע שכל מכשול שנאת האחים אליו וכל הסבות והמאורעות שיצאו מזה הי' בשביל יתרון בגד אחד שעשה לו יעקב ואחיו קנאו בו, כמבואר ר"פ וישב ועשה לו כתונת פסים וגו' וישנאו אותו וגו', א"כ איך נתן הוא יתרון בגדים לבנימין ולא חשש משום קנאה. , א"ר בנימין בר יפת, רמז רמז לו, שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, [ואיזה הוא, זה מרדכי], שנאמר (אסתר ט׳:י״א) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן זועיין בס' שנות אליהו להגר"א בלקוטים הקשה דהא הדרא קושיא לדוכתה, דאעפ"כ הטיל קנאה בין האחים, ור"ל דהם לא ידעו שבשביל רמז עשה כן, ותירץ, דהחמש חליפות בגדים של בנימין היו גרועים משל האחים והיו שוים בדמים כחליפת בגדים אחת של האחים, והיו יודעים כי רק לרמז עשה כן, עכ"ל.
ואפשר למצוא סמך לחדושו זה ממ"ש במ"ר פ' תשא דשני לוחות העדות היו שוים כאחד, משום דכתיב לוחת חסר, וא"כ הכא בחליפות שמלות של האחים כתיב חליפות מלא בוא"ו, וחליפות שמלות של בנימין כתיב חליפת חסר וא"ו, וי"ל דבא לרמז שהיו כולם בערך שווי בגד אחד של האחים, ורק היו במספר חמש לתכלית הרמז שרמז לו, ודו"ק. –
והנה מהרש"א ועוד מפרשים הקשו למה לא הקשו בגמרא איך לא חשש יוסף לקנאה במה שנתן לבנימין שלש מאות כסף, ותירוצם אינו מרוח כלל.
ולי נראה לבאר ע"פ קושיא זו דברי רבינו בחיי בפרשה זו הסתומים וחתומים מאוד, וז"ל, ולבנימין נתן שלש מאות כסף, טעם שלש מאות כסף כנגד מה שהיו האחים חייבים במכירתו, כי עשר פעמים שלשים שקלים שהם דמי עבד הם ג' מאות, וזה ממה שאמרו (גיטין מ"ה ב') המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיו, כלומר, בדמי העבד שהם שלשים וכמבואר בפ' משפטים, עכ"ל, והנה תכלית הדברים מחוסר באור, מה שייכות נתינה זו לבנימין.
ונראה דהכי פירושו, דמן הדין הי' צריך כל אחד מהאחים ליתן ליוסף שלש מאות כסף כפי החשבון המבואר, אך לא לקח זה מהם, וא"כ הוי כאלו הוא נתן לכל אחד ג' מאות כסף, ואחרי אשר בנימין לא הי' במכירה לכן נתן לו זה הסכום במזומן, ודבריו מאירים.
ולפי"ז ממילא מיושב קושית מהרש"א ומפרשים שהבאנו איך לא חשש יוסף לקנאה במה שנתן לבנימין שלש מאות כסף, יען כי כמו שנתן לבנימין כך נתן לכל אחיו, ורק בשנוי זה, שהנתינה להאחים הי' בזה שלא לקח המגיע מהם, ולבנימין שלא הי' חייב ליתן היתה הנתינה לו במזומן, והנה אע"פ כי דברי אגדה הם, בכ"ז הדברים כשהם לעצמם וביותר לתכלית באור דברי רבינו בחיי, כנראה, ראויים לאמרם. .
(מגילה ט"ז ב')
ואפשר למצוא סמך לחדושו זה ממ"ש במ"ר פ' תשא דשני לוחות העדות היו שוים כאחד, משום דכתיב לוחת חסר, וא"כ הכא בחליפות שמלות של האחים כתיב חליפות מלא בוא"ו, וחליפות שמלות של בנימין כתיב חליפת חסר וא"ו, וי"ל דבא לרמז שהיו כולם בערך שווי בגד אחד של האחים, ורק היו במספר חמש לתכלית הרמז שרמז לו, ודו"ק. –
והנה מהרש"א ועוד מפרשים הקשו למה לא הקשו בגמרא איך לא חשש יוסף לקנאה במה שנתן לבנימין שלש מאות כסף, ותירוצם אינו מרוח כלל.
ולי נראה לבאר ע"פ קושיא זו דברי רבינו בחיי בפרשה זו הסתומים וחתומים מאוד, וז"ל, ולבנימין נתן שלש מאות כסף, טעם שלש מאות כסף כנגד מה שהיו האחים חייבים במכירתו, כי עשר פעמים שלשים שקלים שהם דמי עבד הם ג' מאות, וזה ממה שאמרו (גיטין מ"ה ב') המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיו, כלומר, בדמי העבד שהם שלשים וכמבואר בפ' משפטים, עכ"ל, והנה תכלית הדברים מחוסר באור, מה שייכות נתינה זו לבנימין.
ונראה דהכי פירושו, דמן הדין הי' צריך כל אחד מהאחים ליתן ליוסף שלש מאות כסף כפי החשבון המבואר, אך לא לקח זה מהם, וא"כ הוי כאלו הוא נתן לכל אחד ג' מאות כסף, ואחרי אשר בנימין לא הי' במכירה לכן נתן לו זה הסכום במזומן, ודבריו מאירים.
ולפי"ז ממילא מיושב קושית מהרש"א ומפרשים שהבאנו איך לא חשש יוסף לקנאה במה שנתן לבנימין שלש מאות כסף, יען כי כמו שנתן לבנימין כך נתן לכל אחיו, ורק בשנוי זה, שהנתינה להאחים הי' בזה שלא לקח המגיע מהם, ולבנימין שלא הי' חייב ליתן היתה הנתינה לו במזומן, והנה אע"פ כי דברי אגדה הם, בכ"ז הדברים כשהם לעצמם וביותר לתכלית באור דברי רבינו בחיי, כנראה, ראויים לאמרם. .
(מגילה ט"ז ב')