אני אמית ואחיה וגו'. רבא רמי, כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא, השתא אחויי מחיי, מרפא לא כל שכן, אלא אמר הקב"ה, מה שאני ממית אני מחיה – כמו שמחצתי ואני ארפא פבר"ל לא שממית ומחיה בשני אנשים, את זה ממית ואת זה מחיה, אלא באיש אחד גופיה שממיתו ומחייהו, וכמו שמחיצה ורפואה ע"כ באחד כך מיתה וחיים באחד, והיינו הך דדרשה הבאה דיליף מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה, יעו"ש.
. (פסחים ס"ח א')
אני אמית ואחיה וגו'. ת"ר, אני אמית ואחיה, יכול מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג פגשזה מת וזה נולד.
ת"ל מחצתי ואני ארפא, מה מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה פדעיין מש"כ בדרביה הקודמת וצרף לכאן.
, דבר אחר – בתחלה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי – אני ארפא פהרומז למ"ש באגדות דבעלי מומין שיעמדו בתחיית המתים יעמדו במומן ואח"כ יתרפאו וכמש"כ (ישעיהו ל״ה:ו׳) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם.
. (שם שם)
ואין מידי מציל. אין אבא מזכי ברא, דכתיב אין מידי מציל, אין אברהם מזכה את ישמעאל ואין יצחק מציל את עשו פואבל ברא מזכי אבא, ולכאורה צ"ע לפי הפסוק ואין מידי מציל למה ברא מזכי אבא, וי"ל בטעם הדבר משום דעפ"י רוב חנוך הבן תלי באב, וא"כ מכיון שהבן הגיע למדרגה שראוי לזכות בודאי גרים האב לזה, ולכן ראוי הוא ליהנות מזכותו, ולפי"ז נראה דגם את האם מזכה הבן, כי מתעודת האשה לחנך את הבנים, וא"כ גם לה חלק במעלותיו וכשרון נפשו. –
ודע דבכלל נראה דהא דאין האב מזכה את בנו הוא רק בזכות תורה ומצות היינו שיהיה לו זכות אלה הדברים בעוה"ב, וטעם הדבר משום דקניני עוה"ב היקרים והנעלים צריך כל אדם לרכוש בקנין גופו שלו ממש, אבל בטובת עוה"ז שהיא קילה מטובת עוה"ב בדאי האב מזכה את הבן, וראיה לזה שהרי מבקשין אנו בתפלותינו שתהא זכות אבות מגינה עלינו, וכן אמרו חז"ל רשע וטוב לו הוא רשע בן צדיק שזכות אבותיו מסייעתו (ברכות ז' א), ויותר מזה מוכח דבר זה, שהרי מבואר בדרשה שלפנינו אין אברהם מציל את ישמעאל והקב"ה אומר מפורש לאברהם (פ' לך) ולישמעאל שמעתיך וגו' והפריתי אותו וגו', והיינו שיהנה מזכותך שאתה מבקש עבורו, אלא ע"כ דזה קאי לזכות עוה"ז, והא דאין אבא מזכי ברא איירי בזכות עוה"ב כמש"כ ודו"ק.
. (סנהדרין ק"ד א')