בחדש השביעי. תניא, רבי אומר, מניין שאומרים מלכיות בר"ה, שנאמר (פ' כ"ב) אני ה' אלהיכם – וסמיך ליה בחודש השביעי עחהוא ע"ד רמז ואסמכתא עפ"י דרשת סמוכים, ועיין בסוגיא ע"ב ובדרשא בסמוך.
.
(ר"ה ל"ב א')
(ר"ה ל"ב א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסקה 24
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בחדש השביעי. תניא, נאמר כאן בחודש השביעי זכרון תרועה ונאמר ביובל (פ' בהר והעברת שופר תרועה בחודש השביעי, ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה עטדמה דכתיב ביובל בחודש השביעי מיותר הוא, אחרי דכתיב ביוהכ"פ, וידוע שיוהכ"פ הוא בחודש השביעי, ובא ללמד שהתקיעה שהיא בחודש השביעי היינו בר"ה תעבירו ביוהכ"פ, ומזה נלמד ששתי התקיעות שוות, וכן ילפינן מהתם שלכל תרועה יהיה תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה, והתם מבואר כן מדכתיב והעברת שופר ולא קול שופר, דהמריע אין הרוח עובר ביושר כי פורט על פיו בלשונו, משא"כ תוקע מעביר רוח פיו דרך השופר, וזהו והעברת שופר, ר"ל ישר דרך השופר עצמו. וממה שנאמר שלש פעמים תרועה בר"ה וביובל, זכרון תרועה, (כאן), יום תרועה (פרשה פינחס), והעברת שופר תרועה (פ' בהר), ילפינן שצריך בר"ה וביובל שלש תרועות, וכל אחת תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה, כפי שיתבאר בדרשות הסמוכות, ונמצא חיוב תקיעות בר"ה מדאורייתא, ג' תרועות ושש תקיעות, וכפי שיתבאר עוד בסמוך, וזוהי כוונת הדרשה שלפניו, ודו"ק.
.
(שם ל"ד א')
(שם ל"ד א')
יהיה לכם שבתון. שבתון – קדשהו בעשיית מלאכה פכהוראת שם שבתון, שביתה ממלאכה כמו שבת וינפש.
.
(שם ל"ב א')
(שם ל"ב א')
זכרון תרועה. תניא, כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב אחד אומר (פ' פינחס) יום תרועה יהיה לכם, לא קשיא, כאן ביו"ט שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות בחול פאכונת הקושיא דזכרון תרועה משמע שצריך רק להזכיר ענין התרועה ע"י פסוקים ומאמרים שונים בענינא, ויום תרועה משמע יום תרועה ממש. ואמנם לא נתבאר לי עיקר הקושיא, ודילמא כונת הכתובים דבעינן באמת שני הדברים, היינו לתקוע ממש וגם להזכיר פסוקים ומאמרים מענין תרועה, וצ"ל דפסיקא להגמרא דאין סברא להצריך גם זכרונות תרועה בשעת תרועה ממש, דהוי כמו יהודה ועוד לקרא, ולפי"ז צ"ע מנהגינו דנוהגין שתיהן. ועיין מש"כ בדרשה הבאה בישוב דבר זה.
ועיין באגדה דר"ה ט"ז א', אמר הקב"ה, אמרו לפני מלכיות זכרונות שופרות, מלכות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ולפלא שהשמיט לפרש טעם אמירת שופרות רק פירש למה תוקעין, אך לפי המבואר בסוגיא שלפנינו דא"צ לומר שופרות רק ביום שאין תוקעין פשוט הוא מה דלא נחית לפרש הטעם, כי פשוט הוא שאומרים זה כדי לקיים זכרון תרועה. –
והנה הדרשה שלפנינו והחילוק בין שבת לחול הוא מדברי רב פפא, ורבא מסיק דדרשה זו אסמכתא היא, דמדאורייתא מותר לתקוע גם בשבת משום דתקיעת שופר הוא רק חכמה ולא מלאכה ורק רבנן גזרו שמא יטלנו התוקע לשופר ויעבירנו ד' אמות ברה"ר לילך אצל בקי ללמוד, כמו שאסרו מטעם זה לולב בשבת, ולפי מש"כ מאגדה דר"ה הנ"ל, ראיה לרב פפא, דלרבא קשה למה לא פירשו גם הטעם דאמירת שופרות, כמש"כ.
ויש להעיר לפי דעתו דרבא איך יכלכל שנוי הלשונות זכרון תרועה ויום תרועה, ואפשר לומר עפ"י מש"כ במהרי"ל דבקידוש ליל ר"ה יאמר זכרון תרועה אף בחול, משום דאז אינו זמן תקיעה, ולפי זה י"ל דהלשון זכרון תרועה קאי על הלילה, ואלולי כן היה סברא לומר יום תרועה גם בלילה, דהו"א דקאי על כל המעל"ע.
וצריך באור לדעתו דרב פפא, כיון דעיקר ענין שופר בא בפרשה זו ובפ' פינחס בא רק דרך אגב ענין דקרבנות, א"כ הלא מהראוי היה לכתוב כאן יום תרועה ושם בפ' פינחס זכרון תרועה, כיון דרובי הימים של ר"ה חלים בחול. אך י"ל ע"פ מ"ש בשבת פ"ז ב' דפסח של אותה שנה שנצטוו ישראל על המועדים חל בחמישי בשבת, וידוע הוא ע"פ חשבון קביעת השנים, דכשפסח חל ביום ה' אז חל ר"ה בשבת, ולכן רמזה התורה כאן לכתוב זכרון תרועה להורות על דחיית תקיעת שופר בשבת, וע' מש"כ כהאי גונא לקמן בפסוק מ"א לענין לולב בשבת. אמנם בכלל פסקו הפוסקים כרבא דמה"ת תוקעין גם בשבת וכפי שיבא לקמן פסוק כ"ה. .
(שם כ"ט ב')
ועיין באגדה דר"ה ט"ז א', אמר הקב"ה, אמרו לפני מלכיות זכרונות שופרות, מלכות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ולפלא שהשמיט לפרש טעם אמירת שופרות רק פירש למה תוקעין, אך לפי המבואר בסוגיא שלפנינו דא"צ לומר שופרות רק ביום שאין תוקעין פשוט הוא מה דלא נחית לפרש הטעם, כי פשוט הוא שאומרים זה כדי לקיים זכרון תרועה. –
והנה הדרשה שלפנינו והחילוק בין שבת לחול הוא מדברי רב פפא, ורבא מסיק דדרשה זו אסמכתא היא, דמדאורייתא מותר לתקוע גם בשבת משום דתקיעת שופר הוא רק חכמה ולא מלאכה ורק רבנן גזרו שמא יטלנו התוקע לשופר ויעבירנו ד' אמות ברה"ר לילך אצל בקי ללמוד, כמו שאסרו מטעם זה לולב בשבת, ולפי מש"כ מאגדה דר"ה הנ"ל, ראיה לרב פפא, דלרבא קשה למה לא פירשו גם הטעם דאמירת שופרות, כמש"כ.
ויש להעיר לפי דעתו דרבא איך יכלכל שנוי הלשונות זכרון תרועה ויום תרועה, ואפשר לומר עפ"י מש"כ במהרי"ל דבקידוש ליל ר"ה יאמר זכרון תרועה אף בחול, משום דאז אינו זמן תקיעה, ולפי זה י"ל דהלשון זכרון תרועה קאי על הלילה, ואלולי כן היה סברא לומר יום תרועה גם בלילה, דהו"א דקאי על כל המעל"ע.
וצריך באור לדעתו דרב פפא, כיון דעיקר ענין שופר בא בפרשה זו ובפ' פינחס בא רק דרך אגב ענין דקרבנות, א"כ הלא מהראוי היה לכתוב כאן יום תרועה ושם בפ' פינחס זכרון תרועה, כיון דרובי הימים של ר"ה חלים בחול. אך י"ל ע"פ מ"ש בשבת פ"ז ב' דפסח של אותה שנה שנצטוו ישראל על המועדים חל בחמישי בשבת, וידוע הוא ע"פ חשבון קביעת השנים, דכשפסח חל ביום ה' אז חל ר"ה בשבת, ולכן רמזה התורה כאן לכתוב זכרון תרועה להורות על דחיית תקיעת שופר בשבת, וע' מש"כ כהאי גונא לקמן בפסוק מ"א לענין לולב בשבת. אמנם בכלל פסקו הפוסקים כרבא דמה"ת תוקעין גם בשבת וכפי שיבא לקמן פסוק כ"ה. .
(שם כ"ט ב')
זכרון תרועה. ת"ר, מניין שאומרים זכרונות ושופרות, אמר ר' עקיבא, דכתיב זכרון תרועה, זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות פבומשמע דבין בחול ובין בשבת אומרים שופרות, וזה דלא כדעת רב פפא בדרשה הקודמת דמזכירין שופרות רק ביום שאין תוקעין, דהיינו בשבת, יעו"ש. ומפליג שם הלשון זכרון תרועה, זכרון לשבת ותרועה [ממש] לחול, וצ"ל דס"ל לר"ע כרבא שהבאנו באות הקודם דמה"ת תוקעין גם בשבת ואינו מפליג בין הלשונות זכרון תרועה, אלא ס"ל דלעולם זכרון, ועל פי זה נוהגין גם אנו לומר שופרות גם בחול אף כשתוקעין, ועיין מש"כ שם.
.
(ר"ה ל"ב א')
(ר"ה ל"ב א')
זכרון תרועה. תניא, נאמר כאן תרועה ונאמר בחצוצרות תרועה (פ' בהעלותך) מה תרועה דהתם תהא תקיעה שניה לה, אף תרועה דהכא תהא תקיעה שניה לה פגשם בפ' בהעלותך כתיב ותקעתם תרועה שנית, והמלה שנית מיותרת, דהא כיון דכתיב ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני, ושוב אמר ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני, ממילא מבואר שאותה התקיעה דכתיב בפעם שניה היא תקיעה שניה לראשונה, ומה ת"ל שנית, ולכן דרשינן שבא להורות דכל מקום שנאמר תרועה תהא תקיעה שניה לה, וה"ק ותקעתם תקיעה שנית לתרועה, וילפינן גם לכאן כן.
.
(שם)
(שם)
זכרון תרועה. תניא, שלש תרועות נאמרו בר"ה, שבתון זכרון תרועה, יום תרועה(פ' פינחס), והעברת שופר תרועה (פ' בהר), שתים מהן מדברי תורה ואחת מדברי סופרים, מאי טעמא, יום תרועה לתלמודו הוא בא – ביום ולא בלילה פדויתבאר ענין זה אי"ה בפ' פינחס, ותמה אני שנפקד דין זה ברמב"ם וכן הדין המסתעף מדין זה כל היום כשר לתקיעת שופר ע"פ הכלל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום, גם דין זה נפקד בו, וצע"ג.
[שם שם]
מקרא קדש. מהו מקרא קודש – זה קדושת היום פההיא התפלה ותתן לנו. ועיין מש"כ לעיל בפ' ב' בדרשה מקראי קודש ולקמן פ' ל"ה. וע' במרדכי סוף פ"ק דר"ה כתב נשאל רבינו נחשון מהו להתענות בר"ה והשיב אסור דכתיב מקרא קודש ודרשינן כל מקום שנאמר מקרא קודש קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, עכ"ל. אבל באו"ח סי' תקצ"ז הביאו בענין זה הפסוק דנחמיה ח' בענין ר"ה דכתיב שם אכלו משמנים ושתו ממתקים, ולכאורה צ"ע שהביאו מדברי קבלה ולא מדברי תורה, וי"ל משום די"ל דאין כלל זה דמקרא קודש מוחלט, שהרי גם ביוהכ"פ כתיב כן אע"פ שאין בו אכילה ושתיה וקאי שם רק אכסות נקיה, וע' משכ"ל במקרא קודש דסכות (פ' ל"ה).
.
(שם ל"ב א')
(שם ל"ב א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad