1מקצה שלש שנים. יכול מר"ה של שלישית ת"ל מקצה, יכול בר"ה של רביעית, ת"ל (פ' תבא) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, יכול אפי' בחנוכה, הרי אני דן, נאמר כאן מקצה ונאמר להלן (פ' וילך) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות, מה מקץ שנאמר להלן במועד אף מקץ שנאמר כאן במועד עטהנה תכלית כונת הכתוב שם פירש"י כאן, דבא ללמד שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה של שמיטה שיבערם מן הבית בשלישית, ועל זה דריש יכול מראשית שנה שלישית כבר מחויב בזה ת"ל מקצה ואין מקצה אלא בסוף, בסוף השנה השלישית, ואמנם א"א לומר לפי"ז שיתמשך עד תחלת השנה של רביעית, משום שנאמר כי תכלה לעשר את כל תבואתך ומעשרות של שנה השלישית אינם כלים עד חנוכה של שנה הרביעית, כמבואר במס' בכורים פ"א מ"ו, ובחנוכה א"א כדמפרש משום דע"פ גז"ש איירי כאן בחג, ואחרי דבחג הסכות אי אפשר שאז עדיין אינם כלים המעשרות כמבואר, ע"כ איירי בחג הפסח של רביעית.
.
(ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ג)
2את כל מעשר. אין לי אלא מעשר עני, שבו דבר הכתוב, מניין לשאר מעשרות, ת"ל את כל מעשר תבואתך – ריבה פגם מעשר ראשון ומעשר שני, וכמש"כ בדרשה הקודמת.
[ספרי].
3והנחת בשעריך, האומר קונם שאיני נהנה לבריות פאר"ל ממה ששייך לבריות.
יכול ליהנות מלקט שכחה ופאה ומעשר עני המתחלק בתוך הגרנות, דכתיב ביה והנחתו בשעריך פבדכל אלה הפקר הם, וממילא אין נהנין בהם מבריות, ובא לאפוקי מעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה (פ' תבא) ונתת ללוי לגר וגו', דבכהאי גונא אסור ליהנות ממנו, דכיון שהבעה"ב מחלקו ונותנו הוי טובת הנאה שלו, וא"כ הוי הנאה זו מבריות. וע"ע מש"כ בדרשה הסמוכה השייך לענין זה.
.
(נדרים פ"ד ב')
4והנחת בשעריך. ולהלן הוא אומר (פ' תבא) ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, הא כיצד, כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים פגאותו הפסוק כתיב ג"כ במעשר עני, והלשון והנחת בשעריך משמע שמסלק עצמו בעה"ב מהחלוקה, משא"כ הלשון ונתת ללוי וגו' מורה שהנתינה תלויה בבעלים לחלק בעצמו, ומפרש שבימות החמה מניחו בגורן והיינו והנחת בשעריך, ובימות הגשמים מחלקו בתוך ביתו שלא יופסד בשדה וקרינן ביה ונתת, וממילא באופן האחרון יש טובת הנאה לבעלים, דכיון שמחלק מתוך ביתו נותן למי שרוצה ושייך בו ונתת.
ונ"מ בדבר זה לענין המבואר בדרשה הקודמת דהנודר שלא יהנה ממה ששייך לבריות, דמותר לו ליהנות ממעשר עני בימות החמה ולא בימות הגשמים, יען דכיון דבימות הגשמים יש לבעלים טובת הנאה בו שנותנו למי שירצה, כמש"כ, נקרא זה שייך לבריות, כך פרשו המפרשים, עיין ברא"ש ור"ן נדרים פ"ד ב'. ולו"ד י"ל דענין הטוה"נ הוא ע"פ מה דקיי"ל דמעשר עני המתחלק בשדה צריך ליתן לכל אחד כדי שביעה, משא"כ המתחלק בתוך הבית מחלקו בעה"ב אפילו רק כזית כזית, כמש"כ הרמב"ם בפ"ו ה"י ממתנ"ע, ולפי"ז מה שנותן בעה"ב יתר מכזית הוא באמת מטובתו וזכותו. –
ודע דלפנינו בספרי ליתא דרשה זו, ורק התוס' בחולין קל"א ב' ורא"ש ור"ן בנדרים שם הביאוה, וכבר כתבנו כ"פ דכמה ברייתות היו לפני הראשונים בספרי וספרא ולפנינו הם חסרים.
[ספרי].