וכלי חרש וגו'. [וכלי חרש – מין חרש] לרבות כלי נתר, [בכלי נחושת – מין נחושת] לרבות כל שאר מתכות.
(תו"כ)
(תו"כ)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 6 · פסקה 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אשר תבשל בו. אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו רותח מניין, ת"ל אשר תבושל בו ישבר – מכל מקום קיחנראה הכונה דכיון דעיקר טעם האיסור כאן הוא משום בליעת קדשים, וכמו למעלה בהזיה הוא ג"כ משום בליעה על הבגד, א"כ כל מה שמבליע אוסר, וכיון שערוי מבליע כמו בישול ממילא אין נ"מ בין זה לזה, ומסמיך זה על הלשון אשר תבושל בו, מדלא כתיב ואשר תבושל בכלי חרש ש"מ שאין עיקר הקפידא על הבישול אלא על הבליעה, והלשון תבושל דנקט אורחא דמלתא הוא. –
ועיין בש"ך ליו"ד סי' ס"ח ס"ק ל"ג כתב בזה"ל, כתב רבינו ירוחם דאם עירה יורה בשר לתוך כלי נחושת של חלב א"צ הגעלה, דכלי נחושת אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו, וכן הסכימו הפוסקים מכמה דוכתי, ונמשכו לדעתיה הב"י בס"ס צ"ג, ולא ירדתי לסוף דעתו, שהרי מכמה דוכתי בש"ס וירושלמי וכל הפוסקים מבואר דכלי נחושת בולע ע"י ערוי, עכ"ל הש"ך, והביא דרשה זו שלפנינו דמבואר בה דערוי הוא כבישול ובפסוק זה כתיב מפורש ואם בכלי נחושת בושלה, וילפינן לכל הפסוק דערוי כבישול מטעם בליעה, ובאמת דברי רבינו ירוחם אלו מתמיהים מאד, וכבר עמלו בו רבים ביישוב הדברים ולא העלו ארוכה.
אבל האמת הברורה נראה כי אך ט"ס קל נפל בדברי רבינו ירוחם, ובמקום לתוך כלי נחושת צ"ל לתוך כלי שני של חלב א"צ הגעלה, דכלי שני אינו בולע כו', ובאור כונתו עפ"י מה דמתבאר מתוס' שבת מ' ב' ובסוגיא שלפנינו דהא דערוי אוסר הוא רק בכלי שהוא מבשל, דהיינו בכלי ראשון, אבל כלי שני אינו בולע אם אין האור מהלך תחתיו, ע"כ, וכ"כ להלכה הפוסקים, והם הם דברי ר"י, ויתכן שנגרר הטעות ע"י איזו ר"ת בתיבות אלו הקרובים לטעות, ובזה הדברים מאירים וברורים, וא"צ באור.
וראיה נאמנה שכך היה מתחלה בדברי רבינו ירוחם, שהרי הב"י ביו"ד ס"ס צ"ג הביא דבריו והוסיף עליהם בזה"ל, מיהו להרשב"א שסובר דאפילו כלי שני אף דאינו מבשל מ"מ מבליע ומפליט הוא משמע דצריך הגעלה, עכ"ל, ומבואר שלפניו היתה הגירסא בדברי ר"י כמו שהעתקנו, כלי שני, יען דאם היתה הגירסא כלי נחושת אין כל קישור והמשך לדברי הרשב"א שמביא הב"י בהמשך לדברי רבינו ירוחם, אחרי כי לא קרב זה אל זה, ודו"ק. .
(זבחים צ"ה ב')
ועיין בש"ך ליו"ד סי' ס"ח ס"ק ל"ג כתב בזה"ל, כתב רבינו ירוחם דאם עירה יורה בשר לתוך כלי נחושת של חלב א"צ הגעלה, דכלי נחושת אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו, וכן הסכימו הפוסקים מכמה דוכתי, ונמשכו לדעתיה הב"י בס"ס צ"ג, ולא ירדתי לסוף דעתו, שהרי מכמה דוכתי בש"ס וירושלמי וכל הפוסקים מבואר דכלי נחושת בולע ע"י ערוי, עכ"ל הש"ך, והביא דרשה זו שלפנינו דמבואר בה דערוי הוא כבישול ובפסוק זה כתיב מפורש ואם בכלי נחושת בושלה, וילפינן לכל הפסוק דערוי כבישול מטעם בליעה, ובאמת דברי רבינו ירוחם אלו מתמיהים מאד, וכבר עמלו בו רבים ביישוב הדברים ולא העלו ארוכה.
אבל האמת הברורה נראה כי אך ט"ס קל נפל בדברי רבינו ירוחם, ובמקום לתוך כלי נחושת צ"ל לתוך כלי שני של חלב א"צ הגעלה, דכלי שני אינו בולע כו', ובאור כונתו עפ"י מה דמתבאר מתוס' שבת מ' ב' ובסוגיא שלפנינו דהא דערוי אוסר הוא רק בכלי שהוא מבשל, דהיינו בכלי ראשון, אבל כלי שני אינו בולע אם אין האור מהלך תחתיו, ע"כ, וכ"כ להלכה הפוסקים, והם הם דברי ר"י, ויתכן שנגרר הטעות ע"י איזו ר"ת בתיבות אלו הקרובים לטעות, ובזה הדברים מאירים וברורים, וא"צ באור.
וראיה נאמנה שכך היה מתחלה בדברי רבינו ירוחם, שהרי הב"י ביו"ד ס"ס צ"ג הביא דבריו והוסיף עליהם בזה"ל, מיהו להרשב"א שסובר דאפילו כלי שני אף דאינו מבשל מ"מ מבליע ומפליט הוא משמע דצריך הגעלה, עכ"ל, ומבואר שלפניו היתה הגירסא בדברי ר"י כמו שהעתקנו, כלי שני, יען דאם היתה הגירסא כלי נחושת אין כל קישור והמשך לדברי הרשב"א שמביא הב"י בהמשך לדברי רבינו ירוחם, אחרי כי לא קרב זה אל זה, ודו"ק. .
(זבחים צ"ה ב')
ישבר. [ולמעלה כתיב (פ' כ') תכבס במקום קדוש, אתקש שבירה לכבוס, מה כבוס במקום קדוש אף שבירה במקום קדוש] קיטלפנינו בגמרא לא באה דרשה זו בסגנון הלשון שהעתקנו, ומדברי הרע"ב בפי"א מ"ד דזבחים מבואר אמתת העתקתנו, וכן בדרשה שבסמוך ומרק ושוטף.
ודע דמכאן קיי"ל דכלי חרס אין לו תקנה לא ע"י מריקה ושטיפה ולא ע"י הגעלה, משום דצותה התורה לשבור, מפני דאין הבליעה יוצאת מידי דפנות לעולם, ובתוס' בסוגיא צ"ו א' הקשו דמאי ראיה מכאן, דלמא גזה"כ הוא בחטאת, ובאור כונתם, דאחרי דמצינו דהתורה החמירה בחטאת דע"י הזאת דמה צריך הבגד כבוס שלא כמו בשאר הקרבנות, א"כ גם לענין שבירת כלי חרס הוא ג"כ חומרא רק בחטאת.
אבל באמת י"ל דאי ס"ד דבעלמא מועלת הגעלה לכלי חרס, א"כ בפ' מטות בענין כלי מדין חשיב שם הדברים הצריכים ליבון והגעלה, וחשיב שם אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת ואת הברזל, את הבדיל ואת העופרת, ונראה שפרט כל הני ולא חשיב גם כלי חרס, אלא ודאי דכ"ח אין לו כל תקנה, וא"כ מוכח דמה שצותה התורה כאן בחטאת לשבור, לא מחמת חומר קרבן חטאת הוא, אלא משום דבכלל אין תקנה לכלי חרס. .
(זבחים צ"ד ב')
ודע דמכאן קיי"ל דכלי חרס אין לו תקנה לא ע"י מריקה ושטיפה ולא ע"י הגעלה, משום דצותה התורה לשבור, מפני דאין הבליעה יוצאת מידי דפנות לעולם, ובתוס' בסוגיא צ"ו א' הקשו דמאי ראיה מכאן, דלמא גזה"כ הוא בחטאת, ובאור כונתם, דאחרי דמצינו דהתורה החמירה בחטאת דע"י הזאת דמה צריך הבגד כבוס שלא כמו בשאר הקרבנות, א"כ גם לענין שבירת כלי חרס הוא ג"כ חומרא רק בחטאת.
אבל באמת י"ל דאי ס"ד דבעלמא מועלת הגעלה לכלי חרס, א"כ בפ' מטות בענין כלי מדין חשיב שם הדברים הצריכים ליבון והגעלה, וחשיב שם אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת ואת הברזל, את הבדיל ואת העופרת, ונראה שפרט כל הני ולא חשיב גם כלי חרס, אלא ודאי דכ"ח אין לו כל תקנה, וא"כ מוכח דמה שצותה התורה כאן בחטאת לשבור, לא מחמת חומר קרבן חטאת הוא, אלא משום דבכלל אין תקנה לכלי חרס. .
(זבחים צ"ד ב')
ואם בכלי נחושת בשלה. תניא, בישל במקצת כלי טעונה מריקה ושטיפה כל הכלי, מאי טעמא, דאמר קרא ואם בכלי נחשת בשלה – כלי נחושת ואפילו מקצת כלי קכיתכן דמדייק שנוי הלשון דגבי כלי חרס כתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ובכלי נחושת כתיב ואם בכלי נחושת בושלה, ולא כתיב וכלי נחושת אשר תבושל בו. וטעם הדבר משום דבכלי מתכות כיון דחם מקצתו חם כולו ומפעפע בכולו.
.
(שם צ"ג ב')
(שם צ"ג ב')
ומרק ושטף. [ולמעלה כתיב (פ' ב') תכבס במקום קדוש, אתקש מריקה ושטיפה לכבוס, מה כבוס במקום קדוש אף מריקה ושטיפה במקום קדוש] קכאעיין מש"כ בריש אות קי"ט וצרף לכאן.
.
(שם צ"ד ב')
(שם צ"ד ב')
ומרק ושטף. היכי דמי מריקה, היכי דמי שטיפה – מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס קכבשל ברכת המזון שצריך לרחצו ולמרקו יפה מבפנים ומבחוץ, כמבואר באו"ח סי' קפ"ג.
.
(שם צ"ו ב')
(שם צ"ו ב')
ומרק ושטף. היכי דמי מריקה, היכי דמי שטיפה – מריקה בחמין ושטיפה בצונן קכגטעם הדבר נראה ע"פ דרשה הקודמת דמריקה היינו רחיצה מבפנים ושטיפה מבחוץ, ולכן הרחיצה מבפנים שהיא כדי לנקות הדבר הנדבק בו ע"י הבישול לא ינקה יפה כי אם ע"י חמין, משא"כ השטיפה מבחוץ שאין שם דבק די בצונן, וגם שרש מרק יונח על הצחצוח והלטישה הבהירה וכמש"כ בדה"י ב' ד' נחושת מרוק, ולזה לא יועילו מים צוננין.
.
(שם שם)
(שם שם)
ומרק ושטף. אימתי מורק ושוטף, לאחר זמן אכילה, דכתיב ומרק ושטף והדר כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה, הא כיצד, ממתין לה עד זמן אכילה והדר עביר לה מריקה ושטיפה קכדהנה עיקר טעם השבירה בכלי חרס ומריקה ושטיפה בכלי נחושת הוא כדי שלא יהיה נותר בהמאכל הנדבק בקדירה כמו שפירש"י בפסוק זה, ועל זה אמר דמותר לבשל בלא מריקה ושטיפה עד כלות זמן אכילת הקרבן, דהיינו בשלמים שני ימים ולילה אחד ובחטאת יום ולילה, ויש בענין זה גירסות שונות בגמרא ומבואר בכ"מ פ"ח הי"ד מקרבנות.
וטעם דרשת סמיכות פסוק זה לפ' כל זכר בכהנים יאכל אותה, הוא משום דהפ' כל זכר בכהנים אין כאן מקומו אלא היה ראוי לכתוב אחר פסוק י"ט הכהן המחטא אותה יאכלנה כל זכר בכהנים, ולכן דריש דרומז הכתוב דאימתי אוכל אותה כל זכר בכהנים לאחר שמרק ושטף, אבל בלא"ה יש חשש שנשאר דבק מהבישול הראשון, וא"כ הלא יאכל נותר. .
(שם צ"ז א')
וטעם דרשת סמיכות פסוק זה לפ' כל זכר בכהנים יאכל אותה, הוא משום דהפ' כל זכר בכהנים אין כאן מקומו אלא היה ראוי לכתוב אחר פסוק י"ט הכהן המחטא אותה יאכלנה כל זכר בכהנים, ולכן דריש דרומז הכתוב דאימתי אוכל אותה כל זכר בכהנים לאחר שמרק ושטף, אבל בלא"ה יש חשש שנשאר דבק מהבישול הראשון, וא"כ הלא יאכל נותר. .
(שם צ"ז א')
במים. במים ולא ביין ולא במזוג קכהמדייק יתור לשון במים, דהלא מאליו מובן שמריקה ושטיפה במים הוא, ולכן דריש שבא לרמז במים דוקא ולא בדבר נוזלי אחר כמו יין ויין מזוג. וכהאי גונא דרשינן בזבחים כ"ב א' על הפ' דפ' ויקרא והקרב והכרעים ירחץ במים.
.
(זבחים צ"ו ב')
(זבחים צ"ו ב')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad