וטמא שבעת ימים. ולהלן הוא אומר (פ׳ כ"ב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב, הא כיצד, דאורייתא דיקרב טמא ודיקרב בדיקרב טהור נבר"ל אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה, לפי שהוא נעשה אב הטומאה, שהמת הוא אבי אבות הטומאה, וכל ולד הטומאה אין בו אלא טומאת ערב, והוי פירוש הפסוק וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, כלומר טומאת ערב, וכדמסיים והנפש הנוגעת תטמא עד הערב.
ואמנם כל זה הוא רק מדאורייתא, אבל מדרבנן גזרו על הנוגע במת ונגע באדם אחר בעוד שהוא מחובר במת שגם השני טמא טומאת שבעה, ורק אם נגע בו לאחר שפירש מן המת אז אינו טמא רק טומאת ערב אפילו מדרבנן, וזה ידוע בגמרא בשם טומאה בחבורין וטומאה שלא בחבורין, היינו במחובר במת או שפירש ממנו. ויש מן הפוסקים דס"ל דטומאה בחבורין הוי מדאורייתא אבל אנחנו בארנו ע"פ דעת רמב"ם בפ"ה ה"ב מטומאת מת דטומאה בחבורין הוי רק מדרבנן, מפני שכך גם הדעת נותנת, יען כי בלא"ה עיקר החידוש והחילוק אינו מרומז בתורה כלל, ועי"ש בכ"מ. .
(ע"ז ל"ז ב׳)
ואמנם כל זה הוא רק מדאורייתא, אבל מדרבנן גזרו על הנוגע במת ונגע באדם אחר בעוד שהוא מחובר במת שגם השני טמא טומאת שבעה, ורק אם נגע בו לאחר שפירש מן המת אז אינו טמא רק טומאת ערב אפילו מדרבנן, וזה ידוע בגמרא בשם טומאה בחבורין וטומאה שלא בחבורין, היינו במחובר במת או שפירש ממנו. ויש מן הפוסקים דס"ל דטומאה בחבורין הוי מדאורייתא אבל אנחנו בארנו ע"פ דעת רמב"ם בפ"ה ה"ב מטומאת מת דטומאה בחבורין הוי רק מדרבנן, מפני שכך גם הדעת נותנת, יען כי בלא"ה עיקר החידוש והחילוק אינו מרומז בתורה כלל, ועי"ש בכ"מ. .
(ע"ז ל"ז ב׳)