1וימת. תניא, בז' באדר מת משה, שנאמר וימת שם משה, וכתיב ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום, וכתיב (יהושע א׳:א׳) ויהי אחרי מות משה ויאמר ה' אל יהושע קום עבור את הירדן, וכתיב (שם) ויצר יהושע הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן, וכתיב (שם) והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, צא מהם ל"ג ימים למפרע, הא למדת שבשבעה באדר מת משה הר"ל שלשים יום עמדו בערבות מואב לבכי ומשנצטוה יהושע להסיעם הכינו צידה ג' ימים ובשלישי עברו, וכתיב בעשור לחודש הראשון, וצא ל"ג למפרע והם י' דניסן וכ"ג דאדר למפרע והוא ז' באדר.
.
(קדושין ל"ח א')
2וימת שם. יש אומרים לא מת משה, כתיב הכא וימת שם וכתיב התם (פ' תשא) ויהי שם עם ה', מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש וכתב מהרש"א דלהני יש אומרים קשה הקושיא שבדרשה הבאה אפשר משה מת וכתב וימת שם משה, ולכן דריש בגז"ש שם שם דלענין שימוש קאי, עכ"ל. ויתכן לומר דבשני המקומות דייק יתור לשון שם, שהרי בשניהם ידועים המקומות, ודריש לענין שימוש. –
ויש להעיר לכאורה למה לא פריך הגמרא ליש אומרים לא מת משה אטו בכדי ספדו ספדיא וכמו דפריך כהאי גונא בתענית ג' ב' למ"ד יעקב אבינו לא מת וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא, וי"ל דהתם הכרח הקושיא מהא דחנטו חנטיא שבזה נעשה מעשה בפועל בגופו ממש, משא"כ הכא דפעולה ממשית בגוף באמת לא היה עם משה, כיון שנקבר ע"י הקב"ה, ומההספד לא קשה, כי י"ל שהספידוהו על עזבו אותם וכמו שבוכים על העוזב ארצו ומולדתו אף כי חי הוא.
.
(סוטה י"ג ב')
3וימת שם משה. רב נחמן אמר, בשעה שמת משה היה מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים וימת שם משה, סמליון אומר, וימת שם משה ספרא רבא דישראל זרש"י פירש סמליון שם חכם, ולפי"ז אינו מבואר מה תכונת המאמר שאמרו המלאכים לפי דעת רב נחמן, אבל התוס' פירשו דסמליון הוא שם המלאך, ולפי"ז מבואר דהא דסמליון אומר וכו' הוא מדברי רב נחמן, כלומר רב נחמן אמר שסמליון אומר וימת שם משה ספרא רבא דישראל, ובספרי אגדה ודרוש כתבו הרבה בענין אגדה זו ובהקודמות ובהבאות.
.
(שם שם)
4וימת שם משה. אפשר משה מת וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע חזו דעת ר' יהודה, ודעת ר' שמעון דגם שמונה פסוקים אלה האחרונים כתב משה, רק בשינוי, שכל התורה הי' הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, ופסוקים אלו הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע כלומר שאינו חוזר את הדברים בפיו מפני צערו אלא כותב ובוכה כותב ובוכה, אבל לא קיי"ל כדעה זו אלא כמועתק לפנינו שיהושע כתבן, ולכן קיי"ל דשמונה פסוקים אלו עושין בהם שנוי, שאין מפסיקין בהם שיקראו בהם שני אנשים אלא אחד קורא את כולן, ומותר לקראן בפחות מעשרה בביהכנ"ס, לרמז שיהושע כתבן, עיין ברמב"ם פ"י מתפלה ובאו"ח סי' תכ"ח ס"ז.
.
(ב"ב ט"ו א')
5על פי ה'. מכאן שמשה לא שלט בו מלאך המות ורמה ותולעה טהא דלא שלט בו מה"מ פשוט הוא משום דכתיב על פי ה', ומבואר בדרשה הסמוכה דהקב"ה בעצמו כביכול נטל נשמתו, והיינו מיתת נשיקה שאמרו חז"ל שהיא בנחת ולא ביסורין וממילא לא שלט בו מה"מ, והא דלא שלטו בו רמה ותולעה מתבאר ממ"ש בע"ז כ' ב' דקודם שמת אדם זורק בו מלאך המות טיפה של מרה וממנה מת ממנה מסריח וכו' וממילא יתאספון אליה רמה ותולעה, אבל בזה שמת עפ"י ה' ולא ע"י מה"מ הרי הוא מת בלא זריקת מרה, וממילא בטלה הסבה לסרחון הגוף וממילא בטלה גם שליטת רימה ותולעה, ודו"ק.
.
(שם י"ז א')
6על פי ה'. מכאן דכשהקב"ה נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהן בנחת רוח יוהיינו מיתת נשיקה דרגיל בלשון חז"ל, והיא בנחת ולא ביסורים וכמש"כ בדרשה הקודמת.
[ספרי].