במיטב הארץ הושב. תנא רבי חייא בשם רבי הושעיא, למה אוכלין חזרת בפסח, לומר לך, מה חזרת תחלתה מתוק וסופה מר בבתחלתו כשהוא רך הוא מתוק וסופו הוא הקלח שלו, הוא מר. כך עשו המצרים לאבותינו במצרים, בתחלה – במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ולבסוף – וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים (פ' שמות) גובבבלי פסחים ל"ט א' הובא משל זה בלא סמך על הפסוקים, ופירש"י שהמצרים תחלתן רך, שבתחלה השתעבדו ישראל להם בשכר שהיו שוכרין אותם, עכ"ל, ולבד שיש להעיר על פי' זה מה מתיקות שייך בזה אם עבדו בשכר [ללשון הירושלמי מתוק ומר] גם לא משמע כלל מענין הפרשה דר"פ שמות שהיו משלמין להם שכר בעבודתם, אלא מתחלה ענו אותם בפרך, ועוד זאת, הנה מדרשת הירושלמי שלפנינו מבואר יפה הכונה דקאי על המאמר שאמר פרעה במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, וזו היא באמת מדה רכה ומתוקה ועולה יפה הנמשל לחזרת שתחלתה מתוק, ודו"ק. –
ומה שפירש"י תחלתה רך וקשה שהקלח שלה מתקשה כעץ – מבואר שאינו מפרש רך וקשה מענין מתוק ומר אלא רך וקשה כמשמעו, אבל לפי דרשת הירושלמי הוי פירוש רך וקשה מענין מתיקות ומרירות, וכונת הלשון רך וקשה – בטעם. .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"ה)
ומה שפירש"י תחלתה רך וקשה שהקלח שלה מתקשה כעץ – מבואר שאינו מפרש רך וקשה מענין מתוק ומר אלא רך וקשה כמשמעו, אבל לפי דרשת הירושלמי הוי פירוש רך וקשה מענין מתיקות ומרירות, וכונת הלשון רך וקשה – בטעם. .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"ה)