קום התהלך. תניא, המוכר שביל לחבירו כיון שהלך בו קנאו, מאי טעמא, דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה יטוהובא ענין זה גם בבבלי ב"ב ק' א', אך בשנוי לשון בנוגע לפסוק שלפנינו, ולכן העתקנו מירושלמי, ומבואר בגמרא שם דהיינו רק בשביל של כרמים שמיוחד להלך, אבל בשאר דרך המיוחד קצת לתשמיש אחר אינו נקנה בהילוך רק בחזקה, ומכש"כ שדות וקרקעות, ואע"פ דכאן אמר הקב"ה קום התהלך בארץ וגו' כי לך אתננה, אך אין הכונה שההליכה הזאת תהי' משום קנין אלא משום חביבותי' דאברהם קאמר לי' כן, כדי שיהי' נוח לכבוש לבניו, כלומר, שלא יהי' רשות לבעל הדין לחלוק בירושת ישראל את הארץ לומר שהן גוזלין אותה, לכן הקדים הקב"ה להנחיל אותה לו מפורש, ואז כשירשו ישראל את הארץ ירשו בתורת ירושה, וע' בפרטי דין זה בחו"מ סי' קצ"ב. (ירושלמי קדושין פ"א ה"ג) לארכה ולרחבה. תניא, אמר לי' הקב"ה למשה, חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על האבות ולא הרהרו אחר מדותי, אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, וכשביקש מקום לקבור את שרה לא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף ולא הרהר אחר מדותי כמאמר זה בא בתשובה על דברי משה שאמר להקב"ה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וגו' (ס"פ שמות) והשיב לו הקב"ה, חבל על אבידת האבות שלא הרהרו אחר מדותי ואתה תהרהר. ובנוגע למדת יצחק בזה יתבאר לקמן בפ' תולדות בפסוק גור בארץ הזאת, וביעקב – לקמן ר"פ ויצא בפסוק הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'. ובנוגע לדבור הקשה של משה נבאר אי"ה במקומו ס"פ שמות, וע' ב"ב ט"ו ב' בא תוכן אגדה זו לענין אחר. והנה במוסף לפ' שקלים איתא זכור שקלי עפרון אשר שקל אב [אברהם] במכפל חברון, ולכאורה אינו מבואר מה זכות הוא בזה, ולפי אגדה זו מכוון הענין מאד שגדול זכותו ששילם בכסף מלא ולא הרהר אחר מדותיו של הקב"ה כמבואר בזה. .
(סנהדרין קי"א א')
(סנהדרין קי"א א')