לו יהיו. א"ר יוחנן, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן, סוף שנצרך להן, שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו לחר"ל שיקבל מעשר עני, ודריש כן ע"ד דרש אגדי ואסמכתא מדיוק יתור לשון זה, וגם מדהול"ל ואיש את קדשיו לכהן יהיו, ולכן דריש ואיש את קדשיו לו יהיו שמעכב קדשיו אצלו ואינו נותנן לכהנים ולוים, לו יהיו – סוף שיקבלם הוא מחמת עניותו, והיינו שיקבל מעשר עני. . (ברכות ס"ג א')
לו יהיו. ת"ר, מניין לכהן המקריב קרבנותיו שעבודתה ועורה שלו, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו לטהלשון עבודתו היינו שכר עבודחו, דהיינו בשרה, וכפי הנראה מפרש כמו שהיה כתוב ואיש אשר יקריב את קדשיו לו יהיו. . (ב"ק ק"ט ב')
לו יהיו. יכול יטול הכהן מתנותיו בזרוע, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעלים מר"ל טובת ההנאה ליתנם לכל כהן שירצה, ועיין בקדושין נ"ח ב' וברא"ש שם. [ספרי].
לכהן לו יהיה. תנן, נתן הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולים להוציא מידם, שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה מאר"ל אם נתן הכםף לאנשי משמר שיחלקום לכהנים שהם על משמרתם באותו שבוע בביהמ"ק ומת קודם שהביא הקרבן אין היורשים יכולים להוציא מידם, ובגמ' מפרש דע"כ צ"ל דכסף מכפר מחצה, דאל"ה אפשר לומר דאדעתא דלא תהוי ליה כפרה לא יהב ולכן צריך להחזיר ליורשים. . (ב"ק ק"י א')
לו יהיה. אמר רב נחמן בר יצחק – כל מי שיש לו תרומות ומעשרות ונותנן לכהן, סופו שמתעשר, שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה מבכנראה מדייק כן מדלא כתיב לו יהיו בלשון רבים, דכן צריך להיות אי נימא דקאי אקדשיו, וכמו דכתיב בריש פסוק זה, וכה"ג דריש בירושלמי סוף פ"ה דב"ב על הפסוק אבן שלמה וצדק יהיה לכם, יעוי"ש ולפנינו ס"פ תצא בפסוק הנזכר. ואמנם לא ידעתי מה סאני ליה לרנב"י דרשת הגמ' בענין זה עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר (עיין תענית ט' א'), וי"ל דאין ה"נ אלא שרוצה בענין זה ליישב שינוי הלשון לו יהיה, מכיון שהיה צריך לכתוב לו יהיו, כמש"כ. . (ברכות ס"ג א׳)