וזה דבר הרצח. רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני, ואם אמרו לו אעפ"כ – יקבל מהם, שנאמר וזה דבר הרוצח חכלומר בדבור בעלמא די שימנעו מלכבדו ובדבור בעלמא חוזר לכבודו, והיא דרשה אסמכתית, ולעיל בפ' ראה בפ' וזה דבר השמיטה הראנו כמה מקומות בחז"ל שרגילין לדרוש דבר מלשון דבור, יעו"ש.
. (מכות י"ב ב')
בבלי דעת. פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לכותי והרג את ישראל, לנפל והרג בן קיימא טבכל אלה האופנים משום דזה נחשב קרוב למזיד דעכ"פ כוון להרוג.
. (שם ז' ב')
לא שנא לו. איזה הוא שונא, כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת שנאה יטעם הדבר בכלל ששונא אינו גולה מפני שחזקתו קרוב למזיד, וע"ע המשך לדרשה זו בדרשה הבאה.
. (סנהדרין כ"ז ב')
מתמל שלשם. רבי יהודה אומר, תמול שנים, שלשום שלשה יאנסמך על הדרשה הקודמת, איזהו שונא כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת שנאה, ומפרש מניין לנו להסמיך שיעור שלשה ימים בזה ומפרש מתמול שלשום – תמול שנים שלשום תלתא, והבאור הוא משום דלפי פשטות הלשון הול"ל מתמול משלשום במ"ם השימוש, ולכן מפרש דהמלה תמול מוסבת גם על מלת שלשום וכמו דכתיב מתמול של שלשים, וא"כ מבואר דכבר עברו שלשה ימים, ומה דאיירינן השתא הוא ביום הרביעי, ועיין ב"ק כ"ד ב' ודו"ק.
[ספרי].