קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 4 · פסקה 20

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
ועשה לפר וגו'. מה ת"ל, אלא לפר זה פר יוהכ"פ. כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח, החטאת אלו שעירי ע"ז, יכול שאני מרבה אף שעירי הרגלים ושעירי ר"ח ת"ל כן יעשה לו עבבאור הדרשה, דמדייק ל"ל לפרש ועשה לפר, והא כיון דאיירי בפר היה די לכתוב ועשה לו, וכן היה יכול לכתוב במקום כאשר עשה לפר, כאשר עשה להראשון, וכן מדייק מה שאמר לפר החטאת דהא כיון דזה קאי על פר כהן משיח שבראש הפרשה, וא"כ למה מציין אותו בשם פר החטאת, והא גם פר צבור שבפרשה זו נקרא פר החטאת כדכתיב בסמוך חטאת הקהל הוא, ויותר היה נכון לכתוב כאשר עשה לפר המשיח או לפר הראשון, וכן מדייק תור כל הלשון יעשה לו דהא כבר כתיב ועשה לפר
ולכן דריש שכל אלה הדיוקים באים לרמז ענינים שונים, ומפרש כסדר הפסוק, דהלשון ועשה לפר בא לרמז דכמו דהכא מעכבי עניני ההזאות ופרטיהם (המבוארים בסמוך) כך מעכב ההזאות דכתיבי בפר אחר הדומה בענינו לפר זה שנכנס ג"כ לפנים, והוא פר יוהכ"פ.
ומה דכתיב כאשר עשה לפר ולא לראשון כמש"כ, מורה רמז לפר כהן משיח האמור בריש הפרשה, וקיי"ל בקדשים דרק אז מעכב פרטי הדין רק אם שינה עליו הכתוב לעכב, ושם לא שינה עליו הכתוב, חזר והקישו כאן לפר זה כדי שנלמוד עכוביו מכאן.
וזה שציין כאן פר כהן משיח בשם פר החטאת בא לרמז דקרבן אחר הדומה בענינו לפר זה והוא השעירים הבאים על העלם דבר בחטא ע"ז ולא נתפרשו שם (פ' שלח) פרטי הדינים שנוהגים בהם צריך לנהוג בהם כמו בפר זה.
אכן כדי שלא נרבה גם שעירי הרגלים ושעיר ר"ח שנקראים ג"כ חטאת שינהגו גם בם פרטי דין פר כהן משיח, על זה בא לרמז יתור הלשון יעשה לו שהוא מיותר כולו כמש"כ, דהא כבר כתיב ועשה לפר.
.
(זבחים ל"ט ב')
2
כאשר עשה. וכי מה בא זה ללמד עגר"ל כי בענין זה ביאר כמה ענינים כמו בפר כהן משיח, ובכמה ענינים נסמך במה שכתב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת, וא"כ קשה כיון דכתיב ועשה לפר וגו' לא הו"ל לבאר בפרט גם אלה הענינים שביאר מפורש, והם עניני ההזאות, אלא לכלול כל הדינים בהא דועשה לפר כאשר עשה וגו', וא"כ כל הפסוקים מפסוק ט"ז עד פסוק כ' מיותרים הם, ועל זה אומר שבא ללמד בהענינים שפירש מבוארים ענינים חדשים וכדמפרש ואזיל. אלא לכפול בהזאתו ושאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה כלום עדר"ל לכפול ענין ההזאה כדי שתהיה מעכבת, דבקדשים קיי"ל כל מקום ששינה בו הכתוב לעכב, וכן לענין חסרון מתן דמים. ואין לי אלא מתן שבע שמעכבת בכל מקום, מתן ארבע מניין, ת"ל כן יעשה עהר"ל אין לי אלא מתן שבע שאם חיסר אחת מהן לא עשה כלום, שכן מתן שבע מעכבת בכל מקום, כמו בפרה אדומה ובלוג שמן של מצורע כפי שיתבאר שם, אבל מתן ארבע דבכל מקום אינה מעכבת כפי שיתבאר להלן בפסוק כ"ה מנלן דמעכבת כאן, על זה אומר דכתיב כן יעשה, ולשון זה מיותר הוא, דהא כבר כתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת, וע"כ בא להורות עוד פרט אחד בדיני הזאה שמעכב והוא מתן ארבע אע"פ שבשארי מקומות אינה מעכבת. .
(זבחים ל"ט א')
3
וכפר. כל היום כשר לודוי הפר, מאי טעמא, נאמר כאן כפרה ונאמר כפרה ביוהכ"פ, מה כפרה דיוהכ"פ ביממא הוא דכתיב כי ביום הזה יכפר, אף כפרה שבכאן יממא הוא עווקיי"ל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום. והא דצריך להתודות על פר זה מבואר ביומא ל"ו א' ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם וכו', אבל לא נתבאר מקור לזה בתורה, וע' מש"כ לעיל פרשה א' פ' ד' ולקמן פרשה ה' פ' ה' בדרשה והתודה, וצ"ל הטעם בזה משום דכל כפרה צריך ודוי, משום דאל"ה לא ניכר על מה הכפרה באה. –
ודברי רש"י במשנה כאן צ"ע במש"כ וז"ל, פר העלם דבר של צבור ופר כהן משיח שמתודין עליו חטא שהביאוהו עליו כדאמרינן במס' יומא ומתודה על חטאת עון חטאת, כתיב הכא וכפר עליו הכהן וכתיב התם ביום הכפורים יעמד חי לפני ה' לכפר עליו, מה להלן כפרת דברים אף כאן כפרת דברים, עכ"ל, וזה פלא, שהרי הגז"ש דוכפר שביומא מוסב לא על וכפר דהכא כי אם על וכפר דפר של כה"ג ביוהכ"פ שבפ' אחרי, כפי שמתבאר בסוגיא דיומא שם, וצע"ג.
.
(מגילה כ' ב')
4
ונסלח להם. [מה ת"ל וכפר ונסלח], וכפר אעפ"י שלא סמך, ונסלח אעפ"י שלא נתן שיריים עזדייק כפל לשון וכפר ונסלח, וכמה שהקשו בזבחים ל"ח א' והא זו היא כפרה זו היא סליחה, ועל זה דריש כאן וכפר אע"פ שלא סמך, דלא תימא כיון דשינה הכתוב ענין סמיכה בפרשיות אלו תעכב כמו שההזאות מעכבות, כמבואר בדרשה הקודמת משום דשינה בהם הכתוב, וכל מקום ששינה הכתוב לעכב הוא, ומונסלח דרשינן אע"פ שלא נתן שירי הדם דשיריים אינן מעכבין. וטעם הדבר שרק ההזאות מעכבות ולא סמיכה ושירי הדם, מבואר בגמרא משום דהזאות מעכבות גם בקרבנות אחרים, כמו בפרה אדומה ובמצורע, משא"כ סמיכה ושירי הדם. אכן עכ"פ אינו מבואר מפני מה אין מעכבין סמיכה ושירי הדם גם בפרה אדומה ובמצורע, וצ"ל שסמכה הגמרא על מ"ש בתו"כ בטעם שהזאות מעכבות מפני שהזאות מעכבות את הכפרה. ונראה באור הדברים מפני שעיקר הכפרה היא בדם כדכתיב (פ' אחרי) כי הדם הוא בנפש יכפר, משא"כ סמיכה ושירי הדם כיון שכבר נתכפר בהזאה אינם מעכבים, וכן משמע ביומא ה' א' שהקשו בגמרא וכי סמיכה מעכבת והלא אין כפרה אלא בדם וכו'. .
(זבחים ל"ט א')
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad