ואשה אל אחותה. למעוטי לאחר מיתה דשריא מאואינה אסורה אז משום אחות אשתו, משום דאז לא קרינן בה אל אחותה, וע' מש"כ בפ' שופטים בפ' כאשר זמם לעשות לאחיו (י"ח י"ט).
.
(יבמות ח' ב')
(יבמות ח' ב')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 18 · פסקה 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואשה אל אחותה. המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות, דאמר קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, וכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו מבובזה אחר זה אינו שאין קדושין תופסין בחייבי כריתות. והוא הדין בשאר חייבי כריתות, ודוקא אם אמר להן התקדשו לי כאחת, אבל באמר להן אחת מכן מקודשת לי וקבלו שתיהן הקדושין כאחת או שקבלה אחת עבורה ובשליחות מחבירתה הוי בשתיהן ספק קדושין ושתיהן צריכות גט, ואי משום קדושין שאין מסורין לביאה אך קיי"ל דקדושין כאלה הוו קדושין.
.
(קדושין נ' ב')
(קדושין נ' ב')
לא תקח. ת"ר, בכולן נאמר שכיבה וכאן נאמר לקיחה, לומר לך, דרך ליקוחין אסרה תורה מגר"ל בכל עריות בפ' קדושים בכלתו ודודתו, בזכר ובבהמה כתיב איסור הביאה בלשון שכיבה וכאן בקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו, וכן בפ' קדושים (י"ט י"ד) כתיב בלשון לקיחה, ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה, ובא להורות דרק אז אסורות העריות החשובות כאן, אך אם נשואי אשתו היו בחופה וקדושין, אבל אם אנס או פתה אשה מותר בקרובותיה [לבד בתו ובת בתו דאסורות גם מאנוסתו כמבואר לעיל בפסוק י']. ומכאן ילפינן דאין קדושין תופסין באחות אשתו מדכתיב לא תקח שהוא לשון קדושין, ומבואר שאין בהליקוחין כלום, וכל העריות אתקשו לאחות אשה כפי שיתבאר לקמן פסוק כ"ט. והנה הקדים ההקדמה בכולם נאמר שכיבה וכו' ולא מדייק מלשון לקיחה בלבד, משום דבאמת אין לשון זה מוכרח דדוקא דרך לקוחין, כי מצינו לשון זה באותן שלא שייך בהן ליקוחין, כמו בס"פ קדושים ואיש אשר יקח את אחותו וגו', דפשיטא שאין קדושין תופסין באחותו, ולכן התם הפי' לקיחה דרך שכיבה בזנות, וע"כ הוכרח כאן להקדים הא דבכולן נאמר שכיבה וכאן נאמר לקיחה.
.
(יבמות צ"ז א')
(יבמות צ"ז א')
לצרור עליה. מה ת"ל מדדדי היה לכתוב לגלות ערותה בחייה וג"כ נדע שבחיי אשתו נאסרת עליו אחותה ולאחר מיתה מותרת.
, לפי שנאמר (ס"פ תצא) יבמה יבא עליה, שומע אני אפילו באחת מכל עריות האמורות בתורה הכתוב מדבר, נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה, מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח מהר"ל ובכ"ז אמר רחמנא לא תקח, והיינו שלא יקח בשום אופן אפילו לייבם, וממילא פטורה גם מן החליצה, שכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה.
, ואין לי אלא היא, צרתה וצרת צרתה מניין, ת"ל לצרור, התורה ריבתה צרות הרבה מור"ל אין לי אלא היא עצמה, מניין שאם היה לאחיו המת שתי נשים, אחת אסורה עליו משום קורבת עריות ואחת כשרה להנשא לו ומת בלא בנים, בכ"ז מפני שזו האסורה מחמת קורבת עריות פטורה מן החליצה ומן היבום כמש"כ לעיל פטורה גם השניה הכשרה לו, וכן מניין שאם היה לו עוד אח שאלה הנשים אינן קרובות לו ונתיבמה לו צרת הערוה ולו עוד אשה אחרת ומת גם הוא בלא בנים פטורות שתיהן מן החליצה ומן היבום מהאח השלישי שהיה לו קורבה בבית אח הראשון, ת"ל לצרור ולא לצור ובא לרבות צרות הרבה, כמו שמצוייר. –
ועיין ביבמות ח' א' דרשת רבי לאסור יבום בעריות וצרות מדכתיב בפ' יבמין ולקח ולקחה, ויבם ויבמה, ופירש"י דכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה, והוי מצי למכתב ולקח ויבם וכתיב ולקחה ויבמה משמע זו ולא אחרת דהיינו ולא ערוה, ולענין צרה מפרש בסוגיא שם כונת הדרשה דלימא קרא ולקח מאי ולקחה, אלא כל היכי דאיכא תרי לקוחין דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי שריא, ואי לא תרווייהו אסירי, ור"ל כיון שאחת ערוה ואינו יכול ללקחה ממילא פטורה גם השניה, יעוי"ש.
אבל הרמב"ם פ"ו ה"ח מיבום מפרש דרשה זו לענין ערוה מדכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה, מי שראויה ללקוחין וקדושין תופסין בה היא זקוקה ליבום לאפוקי ערוה, ושם בהלכה י"ד לענין צרת ערוה כתב, כשם שהערוה פטורה מן החליצה ומן היבום כך צרתה פטורה, שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו, בית שיש לו בנין באיזה מהם שירצה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בה לקוחין אינו בונה אפי' מקצתו אע"פ שהיא מותרת, ונמצא צרת הערוה ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה, עכ"ל. וכל דבריו לכאורה נפלאים שהביא דרשות שלא נאמרו בגמ', ואלה שנאמרו השמיט, וגם מבואר בגמ' דלא קי"ל כדרשת רבי, וכבר תמה עליו ביש"ש ריש יבמות [ובדבר הדרשה ולקחה מי שראויה ללקוחין וכו' י"ל קצת דכלולה בלשון הגמ' יבמות ח' א' ולקחה לזו ולא לאחרת, כמו שנבאר זה אי"ה במקומו בס"פ תצא].
ונראה שהוא מפרש כן בהרחב באור תוכן דרשת רבי כל היכי דאיכא תרי לקוחין וכו', ואע"פ שלפנינו מבואר בסוגיא דרשת רבנן לאסור עריות וצרותיהן מפסוק שלפנינו ואשה אל אחותה לא תקח לצרור עליה, והדרשה ולקח ולקחה צריכי להו לרבנן למילתא אחריתא כמבואר בסוגיא שם, אך הנה כבר ביארנו בכ"מ בחבורנו דכך דרך הרמב"ם בחבורו דהיכי דאין נ"מ בגוף הדין בחר לו הדרשה היותר פשוטה ומבוארה בטעם ואפי' זו שנדחתה בגמ' מפני דרשה אחרת [ובפ' שמיני (י' ו') הראנו בזה שלמד בזה אל דרך הקודש דרך חז"ל, יעוי"ש], וכאן בענין שלפנינו כל מעין יראה, כי דרשת רבי עפ"י באור והסבר הרמב"ם היא פשוטה מדרשת רבנן, וביותר כי היא נסמכה על פסוק שבענין בפ' יבמין. וי"ל דכמו דקי"ל בעלמא סוגיא דאתמרא בדוכתא עדיפא, כך י"ל דדרשה דהוקבעה באותו ענין בתורה עדיפא למיסמך בה היכי שאין נ"מ בגוף הדין, ואין להאריך עוד בזה. .
(שם ג' ב' י"ג א')
ועיין ביבמות ח' א' דרשת רבי לאסור יבום בעריות וצרות מדכתיב בפ' יבמין ולקח ולקחה, ויבם ויבמה, ופירש"י דכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה, והוי מצי למכתב ולקח ויבם וכתיב ולקחה ויבמה משמע זו ולא אחרת דהיינו ולא ערוה, ולענין צרה מפרש בסוגיא שם כונת הדרשה דלימא קרא ולקח מאי ולקחה, אלא כל היכי דאיכא תרי לקוחין דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי שריא, ואי לא תרווייהו אסירי, ור"ל כיון שאחת ערוה ואינו יכול ללקחה ממילא פטורה גם השניה, יעוי"ש.
אבל הרמב"ם פ"ו ה"ח מיבום מפרש דרשה זו לענין ערוה מדכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה, מי שראויה ללקוחין וקדושין תופסין בה היא זקוקה ליבום לאפוקי ערוה, ושם בהלכה י"ד לענין צרת ערוה כתב, כשם שהערוה פטורה מן החליצה ומן היבום כך צרתה פטורה, שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו, בית שיש לו בנין באיזה מהם שירצה ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו שהרי אין לו בה לקוחין אינו בונה אפי' מקצתו אע"פ שהיא מותרת, ונמצא צרת הערוה ערוה עליו משום אשת אחיו שהרי אין לו עליה זיקה, עכ"ל. וכל דבריו לכאורה נפלאים שהביא דרשות שלא נאמרו בגמ', ואלה שנאמרו השמיט, וגם מבואר בגמ' דלא קי"ל כדרשת רבי, וכבר תמה עליו ביש"ש ריש יבמות [ובדבר הדרשה ולקחה מי שראויה ללקוחין וכו' י"ל קצת דכלולה בלשון הגמ' יבמות ח' א' ולקחה לזו ולא לאחרת, כמו שנבאר זה אי"ה במקומו בס"פ תצא].
ונראה שהוא מפרש כן בהרחב באור תוכן דרשת רבי כל היכי דאיכא תרי לקוחין וכו', ואע"פ שלפנינו מבואר בסוגיא דרשת רבנן לאסור עריות וצרותיהן מפסוק שלפנינו ואשה אל אחותה לא תקח לצרור עליה, והדרשה ולקח ולקחה צריכי להו לרבנן למילתא אחריתא כמבואר בסוגיא שם, אך הנה כבר ביארנו בכ"מ בחבורנו דכך דרך הרמב"ם בחבורו דהיכי דאין נ"מ בגוף הדין בחר לו הדרשה היותר פשוטה ומבוארה בטעם ואפי' זו שנדחתה בגמ' מפני דרשה אחרת [ובפ' שמיני (י' ו') הראנו בזה שלמד בזה אל דרך הקודש דרך חז"ל, יעוי"ש], וכאן בענין שלפנינו כל מעין יראה, כי דרשת רבי עפ"י באור והסבר הרמב"ם היא פשוטה מדרשת רבנן, וביותר כי היא נסמכה על פסוק שבענין בפ' יבמין. וי"ל דכמו דקי"ל בעלמא סוגיא דאתמרא בדוכתא עדיפא, כך י"ל דדרשה דהוקבעה באותו ענין בתורה עדיפא למיסמך בה היכי שאין נ"מ בגוף הדין, ואין להאריך עוד בזה. .
(שם ג' ב' י"ג א')
לצרור עליה בחייה. בחייה – כל שבחייה, ואפילו נתגרשה מזר"ל כל שבחיי אשתך לא תקח את אחותה. ומכאן תשובה לבעלי מקרא שמפרשים ואשה אל אחותה שהוא לשון מליצי ולא אחות ממש, והכונה שלא לישא שתי נשים כלל, יען דא"כ ל"ל דכתיב בחייה, ואין כדאי בזה להאריך ולהראות טעותם. ויתכן לומר בטעם גזירת רבינו גרשום מאוה"ג שלא ליקח שתי נשים שגזר רק עד סוף אלף החמישי, ולא נודע הטעם מה שגזר עד זמן ידוע, ורבים טרחו למצוא טעם הדבר, וי"ל דלא גזר בסתם כדי שלא יאמרו הטועים שמחזיק בדעתם. –
ודע דלבד אלו עריות המפורשות בפרשה זו גזרו חכמים עוד קרובות משום גזירה שלא ילמדו מהן להתיר עריות דאורייתא, והם הנקראים בלשון חז"ל שניות לעריות, וכונת שם זה, כי אלה המפורשים בתורה [אם מפורשים ממש או נלמדו בק"ו וגז"ש וכדומה כמו שנתבאר לפנינו] הם עקרים וראשונים, ואלה שחכמים גזרו עליהן הן שניות להן, ואלו הן, אם אביו, אם אמו, אם אבי אביו, אם אבי אמו, אשת אבי אביו, אשת אבי אמו, אשת אחי אביו מאם, אשת אחי אמו מאם או מאב, בת בת בנו, בת בת בתו, בת בן בנו, בת בן בתו, בת בת בת אשתו, בת בן בן אשתו, אם אם אשתו, אם אם אבי אשתו, אם אב אם אשתו, אם אב אבי אשתו, כלת בנו, כלת בתו, ולדעת איזו ראשונים גם אשת אבי אם אביו, אשת אחי אבי אביו מהאב, אחות אבי אביו מאב או מאם, אחות אם האם, אשת חמיו, אשת חתנו, ואלה השתים האחרונות לכ"ע אם כנס א"צ להוציא. והצענום בקצור לרגל חבורנו אף כי באיזו פרטים, שונים הם דעות הפוסקים, והרוצה לעמוד על פרטיהם ימצא ברמב"ם פ"ב מאס"ב ובאה"ע סי' ט"ו. .
(שם ח' ב')
ודע דלבד אלו עריות המפורשות בפרשה זו גזרו חכמים עוד קרובות משום גזירה שלא ילמדו מהן להתיר עריות דאורייתא, והם הנקראים בלשון חז"ל שניות לעריות, וכונת שם זה, כי אלה המפורשים בתורה [אם מפורשים ממש או נלמדו בק"ו וגז"ש וכדומה כמו שנתבאר לפנינו] הם עקרים וראשונים, ואלה שחכמים גזרו עליהן הן שניות להן, ואלו הן, אם אביו, אם אמו, אם אבי אביו, אם אבי אמו, אשת אבי אביו, אשת אבי אמו, אשת אחי אביו מאם, אשת אחי אמו מאם או מאב, בת בת בנו, בת בת בתו, בת בן בנו, בת בן בתו, בת בת בת אשתו, בת בן בן אשתו, אם אם אשתו, אם אם אבי אשתו, אם אב אם אשתו, אם אב אבי אשתו, כלת בנו, כלת בתו, ולדעת איזו ראשונים גם אשת אבי אם אביו, אשת אחי אבי אביו מהאב, אחות אבי אביו מאב או מאם, אחות אם האם, אשת חמיו, אשת חתנו, ואלה השתים האחרונות לכ"ע אם כנס א"צ להוציא. והצענום בקצור לרגל חבורנו אף כי באיזו פרטים, שונים הם דעות הפוסקים, והרוצה לעמוד על פרטיהם ימצא ברמב"ם פ"ב מאס"ב ובאה"ע סי' ט"ו. .
(שם ח' ב')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad