ובא אהרן וגו'. ת"ר, ובא אהרן אל אהל מועד, למה הוא בא קור"ל שהלשון ובא משמע שעתה נכנס, ובאמת עדיין היה בשם מקודם שהזה על המזבח בהיכל וסמך על ראש השעיר החי כמבואר בפסוקים הקודמים.
, אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה, שכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה קזר"ל דמה דכתיב בפ' הסמוך ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם אף דכתיב לאחר פסוק זה אבל באמת היה זה המעשה קודם ביאה זו, וממילא היתה ביאה זו לאחר שיצא לעשות עולתו ועולת העם והמוספין, ולכן שייך כאן הלשון ובא. ומה שסידר הכתוב את הענינים שלא על הסדר, הוא משום שתפס את סדר העבודות ע"פ סדר הבגדים שלבש בעת כל עבודה, כי כבר בארנו לעיל בפסוק ד' בדרשה בגדי קודש הם שכל עבודות השייכות ביחוד ליוהכ"פ היה עושה בבגדי לבן, והעבודות של תמידין ומוספין של יום זה כמו בשאר ימות השנה היה עושה בבגדי זהב, ולכן סידר הכתוב ביחד כל העבודות שהיה עושה בבגדי לבן, והם קטורת של מחתה וההזיות שבפנים ושבהיכל, ולכן אמר הכתוב ובא וגו', ר"ל שעוד יבא אל אהל מועד בבגדי הבד שנית, ואז יפשוט אותם ויניחם שם, והסברא נותנת שבא להוציא הכף והמחתה שמתחלה לא היה יכול להוציאם שעדיין לא הקטירו כל הקטורת והוא לא היה שוהה שם, כמ"ש בגמרא שהיה מתפלל שם תפלה קצרה ובהכרח יכנס שם אחר שנגמרו הקטורת על האש ואחר שסיפר הכתוב כל העבודות שעושה בבגדי לבן – מספר למה יצא בנתיים.
ומה שבחר בסדר הזה ולא בסדר המעשים שתחלה יצא ועשה את עולתו וכו' ואח"כ ובא אל אהל מועד, מבואר בגמרא יומא ע"א א' טעם הדבר, גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום [ר"ל לכל טבילה שני קידושין, היינו שתי פעמים קידוש ידים ורגלים], ואי אמרת כסדרן כתיבי לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קדושין, ע"כ. ובאור הענין, כי הנה כבר בארנו בפ' ד' חשבון החמש טבילות ועשרה קידושין שהם בחליפי הבגדים בין עבודה לעבודה, יעו"ש. ולפי"ז אם היה הכתוב מסדר ורחץ את בשרו במים ולבש ויצא ואח"כ היה אומר ובא אהרן אל אהל מועד ולא יזכיר שנית שירחץ במים, היינו אומרים שאינו רוחץ רק בעת שיוצא בפעם הראשונה, ולפי"ז אין בס"ה רק שלש טבילות וששה קדושין לפי החשבון והסדר שבארנו לעיל בפ' ד', לכן כתיב ובא אהרן וגו' באמצע, וידעינן דמ"ש ורחץ את בשרו מוסב בין לאחר שבא אל אה"מ להוציא הכף והמחתה, דהא נכתב אחריו, בין קודם שיצא ועשה את עולתו, דהא נכתב לפניו, וידעינן דבכל חליפות בגדיו מבגדי לבן לבגדי זהב טובל ומקדש, ולפי"ז יהיה מכוון החשבון חמש טבילות ועשרה קדושין וכסדר שבארנו לעיל בפ' ד'.
ודע דמבואר ביומא שם דמ"ש כל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה לאו דוקא מפסוק זה לבד אלא מפסוק זה ואילך, והיינו משום דגם הפסוקים הסמוכים ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה (פ' כ"ה) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ושרפו וגו' (פ' כ"ז) ג"כ לא נאמרו על הסדר, והאחרון צריך להיות מוקדם, משום דאימורי החטאת היה עושה לאחר שריפת הפר בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם, ויליף כן מהיקש הלשון והשורף (פ' כ"ח) ללשון והמשלח את השעיר (פ' כ"ו), דכמו דוהמשלת אף דכתיב בתר הקטרת חלב חטאת, בכ"ז באמת היה הענין השילוח קודם להקטרה זו, דכן כתיב מקודם ושלח את השעיר ואח"כ ואת חלב החטאת יקטיר, אף והשורף אותם, אע"פ דכתיב לאחר הקטרת חלב החטאת בכ"ז היה ענין השריפה קודם וכפי שיבא בסמוך. ולא נתבאר לי יפה טעם והכרח היקש זה. .
(שם ל"ב א')
ומה שבחר בסדר הזה ולא בסדר המעשים שתחלה יצא ועשה את עולתו וכו' ואח"כ ובא אל אהל מועד, מבואר בגמרא יומא ע"א א' טעם הדבר, גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום [ר"ל לכל טבילה שני קידושין, היינו שתי פעמים קידוש ידים ורגלים], ואי אמרת כסדרן כתיבי לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קדושין, ע"כ. ובאור הענין, כי הנה כבר בארנו בפ' ד' חשבון החמש טבילות ועשרה קידושין שהם בחליפי הבגדים בין עבודה לעבודה, יעו"ש. ולפי"ז אם היה הכתוב מסדר ורחץ את בשרו במים ולבש ויצא ואח"כ היה אומר ובא אהרן אל אהל מועד ולא יזכיר שנית שירחץ במים, היינו אומרים שאינו רוחץ רק בעת שיוצא בפעם הראשונה, ולפי"ז אין בס"ה רק שלש טבילות וששה קדושין לפי החשבון והסדר שבארנו לעיל בפ' ד', לכן כתיב ובא אהרן וגו' באמצע, וידעינן דמ"ש ורחץ את בשרו מוסב בין לאחר שבא אל אה"מ להוציא הכף והמחתה, דהא נכתב אחריו, בין קודם שיצא ועשה את עולתו, דהא נכתב לפניו, וידעינן דבכל חליפות בגדיו מבגדי לבן לבגדי זהב טובל ומקדש, ולפי"ז יהיה מכוון החשבון חמש טבילות ועשרה קדושין וכסדר שבארנו לעיל בפ' ד'.
ודע דמבואר ביומא שם דמ"ש כל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה לאו דוקא מפסוק זה לבד אלא מפסוק זה ואילך, והיינו משום דגם הפסוקים הסמוכים ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה (פ' כ"ה) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ושרפו וגו' (פ' כ"ז) ג"כ לא נאמרו על הסדר, והאחרון צריך להיות מוקדם, משום דאימורי החטאת היה עושה לאחר שריפת הפר בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם, ויליף כן מהיקש הלשון והשורף (פ' כ"ח) ללשון והמשלח את השעיר (פ' כ"ו), דכמו דוהמשלת אף דכתיב בתר הקטרת חלב חטאת, בכ"ז באמת היה הענין השילוח קודם להקטרה זו, דכן כתיב מקודם ושלח את השעיר ואח"כ ואת חלב החטאת יקטיר, אף והשורף אותם, אע"פ דכתיב לאחר הקטרת חלב החטאת בכ"ז היה ענין השריפה קודם וכפי שיבא בסמוך. ולא נתבאר לי יפה טעם והכרח היקש זה. .
(שם ל"ב א')