1ושחד. מאי שחד – שהוא חד, וכיון דקביל לי' שוחדא מיני' אקרבא לי' דעתי׳ לגבי׳ והוי כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו סדר"ל דכיון שהוא והנותן נעשים לב אחד שוב אינו מרגיש גם בנטייתו אליו. ונראה דכוונת הדרשה היינו הך דדרשה שבסמוך שמא תאמר הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין ת"ל כי השחד יעור, והכונה היא שבהכרח השוחד מעור ובהכרח אתה מטה את הדין כיון דנעשים לב אחד. .
(כתובות ק"ה א׳)
2ושחד לא תקח. מה ת"ל, אם ללמד – שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי, הרי כבר נאמר (פ׳ שופטים) לא תטה משפט, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב לא תקח שחד סהאינו מובן, דלזכות את הזכאי לאיזו מטרה נותן זה שוחד, ובתוס' בכורות כ"ט א' משמע שנתינת השוחד באופן כזה הוא כדי שישתדל למענו ויטה יותר לזכותו, אבל לדעתי גם זה הוא בכלל לא תטה משפט. ונראה דהנה הבעל דין הזכאי אינו יודע בתחלת הדין שהוא זכאי ולכן נותן שוחד, ובזה האיסור על הדיין, אע"פ שהוא יודע זה, גם י"ל דאיירי לאחר גמר דין שהזכאי נותן לו מתנה שדנהו לזכות אף שהאמת כן הוא, ובאמת כן משמע מדברי הרא"ש פרק זה בורר והובא ברמ"א חו"מ סי' ל"ד ס"ח [לענין עדות, וצ"ע שהשמיט זה בהלכות דיינים] ודלא כלבוש שמתיר בכה"ג, ולפי פירושנו ראיה מכרחת לדברי הרא"ש. ואמנם ברייתא זו הובאה בגמ' לסתירה על מעשה אחד הדיינים שהיה נוטל משני הבעלי דינין ואח"כ דן דינא, וצריך לפרש גם כן באופנים שכתבנו. .
(שם שם)
3ושחד לא תקח. ת"ר, ושחד לא תקח, אין צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים אסור – מדלא כתיב ובצע לא תקח סוכגון אם מקדים לו שלום ואינו רגיל בכך, ומכש"כ שוחד במעשים אף שלא בממון, וכמ"ש בגמ' שמואל עבר במעברא, אתא ההוא גברא יהב ליה ידא לסמכו, אמר ליה מאי עבידתך אמר ליה דינא אית לי, אמר ליה פסילנא לך לדינא. .
(שם שם)
4כי השחד יעור. כל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר ושחד לא תקח כי השחד יעור סזואע"פ דכאן לא כתיב עיני פקחים רק פקחים ולקמן דרשינן פקחים אלו פקחי הדעת, סמיך בזה על לשון הפסוק דריש פ' שופטים כי השחד יעור עיני חכמים, ואמנם במשניות שבש"ס וכן במשנה דפו' ישנים ובכ"י כתיב יעור עיני חכמים דפ' שופטים ולפי"ז צריך להגיה במשנה כאן במקום ושוחד לא תקח – ולא תקח שוחד דכ"ה בפ' שופטים. [פאה פ"ה מ"ט].
5כי השחד יעור. א"ר אבהו, בא וראה כמה גדולה סמיות עיניהם של מקבלי שוחד סחכלומר טעותם וקלות דעתם. , אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהם, שנאמר כי השוחד יעור סטעיין מש"כ לעיל אות ס"ז וצרף לכאן. .
(כתובות ק"ה א')
6כי השחד יעור. שמא תאמר הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין, ת"ל כי השחד יעור עכלומר שבהכרח יעור, ונראה דסמיך על הדרשה דלעיל בבאור מלת שחד שפירושו שהוא חד, כלומר שלבות הנותן והמקבל נעשים לב אחד, וא"כ בהכרח שוטה לבך אליו. .
(מכילתא)
7יעור פקחים. פקחים אלו פקחי הדעת, או אינו אלא יעור עיני פקחים, כשהוא אומר (פ׳ שופטים) כי השחד יעור עיני חכמים הרי עינים אמור, הא מה אני מקיים יעור פקחים – אלו פקחי הדעת עאומסיים במכילתא, מכאן היה ר' נתן אומר, כל הנוטל שוחד ומטה את הדין אינו נפטר מן העולם עד שיהא בו אחד משלשה דברים הללו, או טרוף דעת בתורה שיטהר את הטמא ויטמא את הטהור או שיצטרך לבריות או שיחסר מאור עיניו. והנה הא דטרוף דעת וסמיות עינים מבואר בפרשה זו ובר"פ שופטים כמבואר, אבל זה שיצטרך לבריות לא נתבאר איפה מרומז, ויתכן לומר דזה הוא בכלל עונש מדה כנגד מדה, הוא רצה להתעשר בשוחד, יענש שיעני הרבה ויצטרך לבריות. וכהאי גונא איתא בכמה ענינים בתורה, כמו בעונש נחש הקדמוני ובעונש סוטה כמבואר לפנינו בפ' בראשית ובפ' נשא. וראוי להעיר כי הדרשה שלפנינו במכילתא באה מעורבבת ומשובשת, והעתקנו ובררנו כפי תכלית טעם הענין. .
(מכילתא)
8ויסלף דברי צדיקים. שונא דברים המצודקים הנאמרים בסיני עבנראה הכונה, דלפעמים זה המקבל שוחד ולבו נוקפו על זה הוא משתדל להפוך בדין התורה זכות להנותן, ואף כי אין האמת כן הוא משתדל לסלף ולעקם הסברא עד שיגלה פנים בתורה שלא כהלכה, וממילא מסלף דברי התורה. .
(שם)