ארץ אוכלת יושביה. דרש רבא, אמר הקב"ה, אני חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה, אני חשבתיה לטובה, דכל היכי דמטו הוי מת חשיבא דדהו כי היכי דנטרדו ולא לשאלו אבתרייהו, ואיכא דאמרי איוב נח נפשיה ואטרדו כולא עלמא בהספדיה והם חשבו לרעה שאמרו ארץ אוכלת יושביה היא כאר"ל דלא ידעו שאיוב מת אז אשר מפני זה היה קיבוץ אנשים גדול וחשבו שהטרדה היא מפני שרבים מתו, וטרודים בהקבורה. וצ"ע הלשון והם חשבו לרעה, דלשון זה מורה על שגגה שבאמת חשבו כן, בעוד שמכלל הענין מבואר שהיו מזידים ומוציאי דבה במכון. ואולי מפני שמתחלת הליכתם הלכו במחשבה ועצה רעה כמבואר לעיל פ' כ"ו שוב נכשלו להאמין בשוא, כי תרו אחרי לבבם, וכמ"ש בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, וע"ע מענין דרשה זו בירושלמי תענית פ"ד ה"ה מבואר שם שכונת הקב"ה בזה שהיו מתים חשובי הארץ כדי להטריד אותם ובתוך כך יוכלו לתור את הארץ באין מפריע. ובענין מיתת איוב עיין מש"כ לעיל בפסוק כ'.
.
(סוטה ל"ה א׳)
(סוטה ל"ה א׳)