1השקיפה וגו'. אנו עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו, השקיפה וגו' וברך את עמך וגו' עהפירש"י בפסוק זה עליך לעשות מה שאמרת אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם, ולפי"ז אין לשון השקיפה וברך וכו' פירוש על מה שהבטחתנו אלא דבר בפ"ע, ולשיטתי' אזיל בסוטה ל"ט ריש ע"ב שהכהנים לאחר הדוכן אומרים רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך וגו', ופירש"י מה שהבטחתנו שתסכים על ידינו שאמרת ואני אברכם, עכ"ל, וה"נ הוי הפירוש מה שהבטחתנו אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וגו'.
.
(שם שם מי"ג)
2השקיפה וגו'. א"ר הונא ב"ר אחא, בוא וראה כמה גדול כחן של עושי מצוה, שכל השקפה ארורה וזה בלשון ברכה, ולא עוד אלא שכתוב בו היום הזה עונראה דרומז להאגדה שמביא רש"י בפסוק זה דהלשון היום הזה וגו' הוא מלשון בת קול שמברכתו ואומרת הבאת בכורים [מעש"ש] היום – תשנה לשנה הבאה. ומ"ש כל השקפה שבתורה לרעה – כמו וישקיפו על פני סדום, וישקף ה' אל מחנה מצרים, הנה רש"י בפיה"ת בפ' וירא שם הביא דרשה זו, רק במקום שלפנינו בירושלמי הלשון כל השקפה שבתורה העתיק הוא כל השקפה שבמקרא, ונראה גירסת הירושלמי נכונה, יען כי כי לפי נוסחת רש"י קשה שהרי מצינו כמה מקראות שהובא בהם לשון השקפה והוא לטובה, כמו וצדק משמים נשקף (תהלים פ"ה), כי השקיף ממרום קדשו (שם ק"ב), עד ישקיף וירא ה' משמים (איכה ג'), מי זאת הנשקפה כמו שחר (שה"ש ו') ועוד, אבל לגירסת הירושלמי ניחא, דהכונה רק שבתורה הוי לשון השקפה לרעה, אבל במקרא [בנביאים וכתובים] באמת יש גם המורים לטובה.
[ירוש' מעע"ש פ"ה ה"ה].
3השקיפה וגו'. תני, עד השקיפה היו אומרים בקול נמוך, מכאן ואילך היו אומרים בקול גבוה עזטעם הדבר הוא משום דבזמן מאוחר היו כאלה שלא היו זהירים בפרטי מצות מעשר, ולכן לא היו חכמים מניחים אותם להגיד מפורש כל פרשת וידוי מעשר, מפני שאין יכולים לומר עשיתי ככל אשר צויתני, ולמען שלא יצאו מזה קטטות ומריבות מפני הבושה והקנאה וכדומה, התקינו שיהיו כולם אומרים פרשת ודוי בחשאי ואז לא ידעו מי אומר ומי לא, ורק את הפסוק השקיפה היו אומרים בקול רם, כי זה ראוי לכולם לומר.
.
(ירושלמי סוטה פ"ט הי"א)
4ממעון קדשך. מכאן דמעון נקרא שמים עחמפרש בגמרא דשבעה רקיעים הם ושבעה שמות להם וכל אחד מיוחד לענין מיוחד, כמו למלאכים ולנשמות צדיקים ולגנזי צדקה ומשפט וכו', ויתכן דהמעון מיוחד לשפע הברכות [ויש סמך לזה מלשון הפסוק בתהלים (צ"א) מעון אתה היית לנו, והקב"ה הוא מקור הברכות], ולכן בהזכרת שפע ברכות מן השמים מזכירים את השם מעון. וע"ע לקמן ס"פ ברכה בפסוק רוכב שמים בעזרך ובפ' מעונה. ואפשר עוד לומר דמה שאנו אומרים בליל שבת בתפלת מגן אבות מעין הברכות, ביו"ד אחר העי"ן שעמלו רבים בפי' המלות האלה ובהמשך העניין, צריך תיקון קצת, וצ"ל מעון הברכות, בו' אחר העי"ן, והוא עפ"י מש"כ דהשם מעון מיוחד לשפע ברכות, ויהי' לפי"ז השם מעון תואר להקב"ה שהוא מקור הברכות וכמש"כ מפ' מעון אתה היית לנו, ויהיה תואר שם זה מעין שמות התוארים שאחר זה, אל ההודאות, אדון השלום וכו' [וברבות הימים שלחו לי מאה"ק סדור נוסח ארצות תימן ומצאתי שם הנוסחא מעון בו' ומנוקד בחול"ם העי"ן ואמרתי ב"ה שהנחני בהשערה ישרה, והמפרש שם כתב דרומז אל הכתר שהוא מקור הברכות וכו', אבל כבר בארנו פירוש הענין ברחבה עפ"י יסוד מגמרא].
.
(חגיגה י"ב ב')
5וברך וגו'. וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות עטבעלמא הוי סתם ברכה – בממון וכמו שדרשו בספרי פ' נשא יברכך ה' בממון, יעו"ש לפנינו. אך הכא מדכתיב כפל לשון את עמך את ישראל דריש שיברך את כמות העם, והיינו ברבוי נפשות, וכמ"ש יעקב וידגו לרוב, ומשה אמר יוסף ה' עליכם, וזהו מ"ש בבנים ובבנות.
, ואת האדמה בטל ובמטר ובולדות בהמה פנראה דמכוין למ"ש בעירובין כ"ז א' דבהמות נקראו גדולי קרקע מפני שנזונות מן הקרקע, ולפי"ז בברכת האדמה ממילא כלולה גם ברכת הבהמות.
, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי שתתן טעם בפירות פאיתכן לפרש הכונה דאין סברא לפרש בפשיטות שהמבוקש מהקב"ה הוא שתהא הארץ זבת חלב ודבש, כלומר ברבוי מופלג, יען דאין זה מן הנמוס וד"א לבקש דבר שאין צורך בו, אלא הכונה שלכן תהא הארץ בערך זבת חלב ודבש מפני שעל ידי זה תתן הארץ טעם בפירות, שכל מה שהארץ יותר שמנה הוי טעם הפירות יותר משובח.
[מעש"ש פ"ה מי"ג].