1וכתב. אמר רבא, מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה, שנאמר והשביע והדר וכתב קכוואע"פ דאפשר לפרש סדר זה רק לכתחלה ולא לעכובא, מפרש בירושלמי סוטה פ"א ה"א דכיון דכתיב בסוף הענין זאת תורת וכל מקום שנאמר תורת מעכב אף בדיעבד.
.
(שם י"ז ב׳)
2את האלת האלה. אלות – אלות ממש, האלות – לרבות קללות הבאות מחמת ברכות קכזאלות ממש הוא הלשון יתן ה' אותך ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו', ואלות הבאות מחמת ברכות הוא הלשון הנקי ממי המרים, ועיין באות הבא.
, אלה – למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה – למעוטי צואת וקבלת אמן קכחר"ל שלא יכתוב נוסח הקללות שבמשנה תורה וגם לא נוסח הפרשה מהמצות המוטלות על הכהן, ולא קשה מה דה' דהאלות מרבה וה' דהאלה ממעט, משום דכיון דה' דהאלות כתיב גבי רבויא דהאלות קאי אוכתב לכן מרבה, וה' דהאלה דכתיב גבי מעוטא, דאלה מעוט הוא, לכן ממעטינן ביה, כך מפרש בגמ'. ובזה נראה לי דניחא קושית התוס' שהקשו דהכא מבואר דר"מ דריש ה' דהאלות לרבות, ובפ"ק דהוריות ה' א' אמרי' דר"מ לא דריש קהל הקהל, יעוי"ש. אבל לפי המבואר דה' דהאלות כתיב גבי רבויא, לכן דרשו ומרבה, משא"כ ה' דהקהל אינו כתיב גבי רבויא, לכן לא דרשו לרבות, ודו"ק.
.
(סוטה י"ז א׳)
3את האלת האלה. אמר רבא, מגילת סוטה שכתבה למפרע פסולה, מאי טעמא, וכתב את האלות האלה כדכתיבא קכטכגון אם כתב מקודם בטנך צבה וירכך נופלת וכדומה, משום דהלשון האלה מורה כמו שהן סדורות בפרשה.
.
(שם שם ב')
4הכהן. מה ת"ל שיכול הואיל ונאמר כאן וכתב ונאמר להלן וכתב, מה וכתב הנאמר להלן כשר בכל אדם אף וכתב הנאמר כאן כשר בכל אדם – ת"ל הכהן קכטכונת הלשון מה ת"ל הוא פשוט דכיון דכל עניני הפרשה והמעשים בכהן איירי א"כ למה כאן בכתיבה פרט הפעולה בכהן, ומשני דהו"א דנילף מן וכתב גבי גט, דאע"פ דמוסב על הבעל, כהמשך לשון הכתוב כי יקח איש וגו' וכתב ובכ"ז קי"ל דכשרה הכתיבה גם בשליחות הבעל והו"א דה"נ כן, היינו דאפי' זר כשר לכתוב קמ"ל. ובטעם הדבר דלא שוה זה לגיטין נראה פשוט משום דהתם בהכרח להכשיר בשליח, יען דדין זה כללי לכל המון העם, ולאו כ"ע גמירי לכתוב בעצמם, משא"כ הכא בכהן איירי בכהן העובד עבודת הקודש, ולא יתכן שלא יכול לכתוב בעצמו, ואם גם יקרה כהן כזה במקדש לא יקבעו אותו לענין זה, אלא את זה שיכול לכתוב.
ודע כי ברמב"ם פ"ד ה"ט מסוטה כתב דאפי' כהן קטן פסול לכתוב שנאמר וכתב הכהן ולא מצאתי דרשה זו. ואולי משום דוכתב הכהן משמע כהן העובד עבודה וקטן פסול לעבודה (חולין כ"ד ב'), ומשום דדמי מגילת סוטה לס"ת בזה דכתיבת קטן פסולה בה, וצ"ע.
[ספרי].
5בספר. מלמד שאינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא על המגילה קלפירושו קלף מעובד כהוגן, משא"כ הני.
.
(סוטה י"ז א׳)
6בספר. אמר רבא, מגילת סוטה שכתבה איגרת, פסולה, מאי טעמא, בספר אמר רחמנא קלאר"ל אם כתבה בלא שרטוט כמו שכותבין מכתב, כיון דכתיב בספר, והלכה למשה מסיני שהספרים צריכים שירטוט, ואע"פ דבלא"ה אסור לכתוב שום פסוק בלא שירטוט [עיין גיטין ו' ב'], י"ל דאי משום זה אינה נפסלת, קמ"ל.
.
(שם י"ח א׳)
7בספר. אמר רבא. מגילת סוטה שכתבה על שני דפין פסולה, מאי טעמא, ספר אחד אמר אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים קלבועיין בתוס' כאן ובגיטין כ' ב' דבשני ספרים היינו בשתי חתיכות קלף, אבל בקלף אחד בשני עמודים נקרא ספר אחד, והכריחו זה מסוגיית הגמ', אבל הרמב"ם כתב סתם. –
ומה שכתבו התוס' כאן בפשיטות דאם כתב על שני דפין ותפרן יחד פסול משום ספר אחד, לדעתי יש להעיר בזה ממ"ש בגיטין ס' א' תורה מגילה מגילה נתנה, ואע"פ דכתיב (פ' וילך) לקח את ספר התורה הזה [כלומר משמע ספר אחד], התם לבתר דאדבוק, ופירש"י כשנגמרו כל הפרשיות חברן בגידין ותפרן, עכ"ל. ואע"פ די"ל דשאני התם דא"א באופן אחר, אך מ"מ פשטות הענין מורה דבדבוק ותפירה נקרא ספר א'.
.
(שם שם)
8ומחה. מלמד שצריך לכתוב כתב שיכול למחוק, לפיכך אינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו קלגשהוא מעשן של שמנים או של זפת ושעוה, ועיין בתוי"ט פ"ב מ"ב דמגילה מפרטי סדר עשייתו.
.
(שם י"ז ב')