דבר נא. אמרי דבי ר׳ ינאי, אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה, בבקשה ממך לך אמור להם לישראל, בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם (פ׳ לך) קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (שם) לא קיים בהם אמה שאמר כדי שלא יאמר אותו צדיק רומז לאברהם שאותו הבטיח הקב"ה על היציאה ברכוש גדול, ומה שהיו צריכים ישראל לבקשה זו ולא נתעוררו מעצמם, י"ל דלזה רמזו בגמרא שאמרו ישראל ולואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורים ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום, ע"כ. וי"ל דהנמשל הוא שכך היו ישראל מסבת קושי השעבוד נמוכי רוח עד שאבדו חוש תאות הכסף והזהב ולא היו תאבים רק לצאת לחרות ולכן לא מצאו רוח נכון להתעסק בשאלות משכניהם.
ודע דאיתא בברכות ל"ב א', אמרי דבי ר' ינאי, בעת שעשו ישראל את העגל המליץ משה עליהם לפני הקב"ה ואמר, רבש"ע, כסף וזהב שהשפעת עליהם גרמו להם שעשו את העגל כמש"כ וישמן ישרון ויבעט, והנה לא נתבאר איפה מבואר שהשפיע עליהם כסף וזהב, וי"ל דאמרי דבי ר' ינאי לשיטתם כאן שהקב"ה בקש מהם שישאלו כסף וזהב, ולפי"ז רמז משה לצווי זה, וכאומר הלא אתה בעצמך הבאת לידי כך, ודו"ק. .
(ברכות ט׳ ב׳)
ודע דאיתא בברכות ל"ב א', אמרי דבי ר' ינאי, בעת שעשו ישראל את העגל המליץ משה עליהם לפני הקב"ה ואמר, רבש"ע, כסף וזהב שהשפעת עליהם גרמו להם שעשו את העגל כמש"כ וישמן ישרון ויבעט, והנה לא נתבאר איפה מבואר שהשפיע עליהם כסף וזהב, וי"ל דאמרי דבי ר' ינאי לשיטתם כאן שהקב"ה בקש מהם שישאלו כסף וזהב, ולפי"ז רמז משה לצווי זה, וכאומר הלא אתה בעצמך הבאת לידי כך, ודו"ק. .
(ברכות ט׳ ב׳)