אגודת אזוב. אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב רומי ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לוויי קצאזוב כוחלי פי' הרמב"ם (פרה פי"א מ"ז) דהוא שם מקום, והערוך פי' דהוא מלשון צבע, ומלשון לא כחל (כתובות י"ז א ). .
(שם)
(שם)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 12 · פסקה 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וטבלתם בדם. שיהיה בדם כדי טבילה קצאר"ל כדי הטבילה הדרושה לההגעה למשקוף ולשתי המזוזות, ויתכן דמדייק מדהו"ל לומר בקצור והגעתם מן הדם אל המשקוף. .
(שם)
(שם)
אשר בסף. אית תני סף – כלי, ואית תני סף אסקופה, כדכתיב (יחזקאל מ״ג:ח׳) בתתם ספם את ספי, ומה אני מקיים מן הדם אשר בסף מביא סף כלי ונותן על האסקופה קצבעיין מש"כ לעיל בפסוק ז' בדרשה ולקחו מן הדם וגו'. .
(ירושלמי פסחים פ"ט ה"ה)
(ירושלמי פסחים פ"ט ה"ה)
אל המשקוף וגו'. יכול אם הקדים מזוזות למשקוף לא יצא, ת"ל (פ' ז׳) ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף, ללמדך שאם הקדים זה לזה וזה לזה – כשר קצגיש לפרש באור הענין ע"פ מ"ש במ"ר פ' שמות ס"פ א' דמשקוף הוא כנגד אברהם [גדול שבאבות כמו שהמשקוף גבוה ממזוזות], ושתי מזוזות כנגד יצחק ויעקב, ללמדך שבזכות כל אלו יצאו, ע"כ. ואיתא במכילתא ר"פ זו סי' ג' על הפסוק אנכי וגו' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב (פ' שמות), יכול כל הקודם בפסוק חשוב מחבירו ת"ל (פ' בחקתי) וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם מגיד ששלשתן שקולים, ע"כ. וזו היא כונת הדרשה שלפנינו דכיון דאלו הענינים הם כנגד האבות בא הפסוק ללמד שאם הקדים זל"ז וזל"ז כשר, מפני שהנמשלים שקולים הם, ודו"ק. .
(מכילתא)
(מכילתא)
אשר בסף. מה ת"ל אשר בסף והא כבר נאמר וטבלתם בדם אשר בסף, ללמדך שעל כל הגעה טבילה קצדנראה דמכוין למ"ש במנחות ז' ב' למעוטי שירים שבאצבע, ור"ל אע"פ שעדיין נשאר באזוב דם כדי להגיע לשתי המזוזות בכ"ז צריך טבילה מיוחדת. .
(שם)
(שם)
ואתם לא תצאו. ת"ר, דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר קצההנה רגילין אנו לפרש כנס רגליך שלא לנוס מן העיר לעיר אחרת וכנגד מ"ש כאן רעב בעיר פזר רגליך דשם הוי הפירוש שיצא מאותה העיר כמו שמביא שם הראיה מהפסוק ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, אבל מהרש"א כתב דלענין דבר א"א לפרש כן, דודאי כשדבר בעיר נמי טוב לפזר רגליו, כלומר להמלט על נפשו, אלא דהכי פירושו כל זמן שאינו יוצא את העיר יכנס רגליו לביתו ולא יצא ברחובות, עכ"ל. ולא נתבאר מניין לו לפרש כן ע"פ הסברא לבד. ואמנם גם בשו"ת מהרי"ל סי' ל"ה כתב כעין זה באופן אחר, והיינו שבתחלת הדבר יש לצאת מן העיר ולא בסופו, ואינו מבואר מניין זה גם לו.
אך כדברי מהרש"א משמע מהפסוק שמביא עוד הגמרא לסמך דבר זה, והוא הפסוק דישעי' כ"ו דאיירי שם בעת הדבר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך וגו' עד יעבור זעם, משמע דענין כנס הוא להיות בפנים הבית, וכן מהא דמביא שם מפסוק דפ' האזינו מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, משמע דאם רק אינם בחוץ הוי הצלה פורתא.
ומ"ש מהרש"א ע"פ הסברא דכשיש דבר בעיר טוב להמלט על נפשו – באמת יש להביא ראי' לזה מתענית כ' ב', אמרו לו לשמואל איכא מותנא בי חוזאי, גזר תעניתא בעירו, ומפרש הטעם משום דאיכא שיירתא [דאזלי מבי חוזאי לנהרדעא] אתיי בהדייהו, וא"כ הלא כש"כ בעיר עצמה אפשר להמחלה להדבק, וכמש"כ רבינו בחיי פ' קרח טעם על מ"ש הקב"ה הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם, שהוא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר כענין האמור באשתו של לוט ותבט אשתו מאחריו וגו'. ומ"ש במהרי"ל דבסוף הדבר אין לצאת את העיר, אולי הטעם הוא משום דכיון דכבר נשתקע הרבה באותה העיר ולא פגעה בו כבר דש בה ושוב לא תפגע בו. .
(ב"ק ס׳ ב׳)
אך כדברי מהרש"א משמע מהפסוק שמביא עוד הגמרא לסמך דבר זה, והוא הפסוק דישעי' כ"ו דאיירי שם בעת הדבר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך וגו' עד יעבור זעם, משמע דענין כנס הוא להיות בפנים הבית, וכן מהא דמביא שם מפסוק דפ' האזינו מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, משמע דאם רק אינם בחוץ הוי הצלה פורתא.
ומ"ש מהרש"א ע"פ הסברא דכשיש דבר בעיר טוב להמלט על נפשו – באמת יש להביא ראי' לזה מתענית כ' ב', אמרו לו לשמואל איכא מותנא בי חוזאי, גזר תעניתא בעירו, ומפרש הטעם משום דאיכא שיירתא [דאזלי מבי חוזאי לנהרדעא] אתיי בהדייהו, וא"כ הלא כש"כ בעיר עצמה אפשר להמחלה להדבק, וכמש"כ רבינו בחיי פ' קרח טעם על מ"ש הקב"ה הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם, שהוא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר כענין האמור באשתו של לוט ותבט אשתו מאחריו וגו'. ומ"ש במהרי"ל דבסוף הדבר אין לצאת את העיר, אולי הטעם הוא משום דכיון דכבר נשתקע הרבה באותה העיר ולא פגעה בו כבר דש בה ושוב לא תפגע בו. .
(ב"ק ס׳ ב׳)
ואתם לא תצאו. תנא רב יוסף, מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, מגיד שכיון שניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע קצועיין בפירש"י בפסוק זה. ועיין מש"כ בטעם דבר זה בפ' האזינו בפסוק כי אש קדחה באפי (ל"ב כ"ב) וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו בפ' וירא בפסוק חלילה לך וגו' להמית צדיק עם רשע. .
(שם שם א')
(שם שם א')
עד בקר. אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר קצזר"ל שיכנס אדם למלון ללון בעוד שהחמה זורחת ויצא לדרכו ג"כ כשהאיר היום. ומה שקרא לאור טוב הוא ע"ש הכתוב בפ' בראשית וירא אלהים את האור כי טוב, וענין טובתו הוא, שביום טוב לשמירה מפני החיות ומפני הלסטים ומפני הפחתים, ועיין בתוס' כאן ומש"כ בפ' וישלח בפסוק ויאבק איש עמו. –
ומתי הם זמנו הכניסה והיציאה פירש"י וז"ל, היוצא לדרך יכנס ערבית לבית מלון בעוד החמה זורחת ולמחר ימתין עד הנץ החמה, עכ"ל, אבל מתוס' ב"מ פ"ג ב' מבואר דזמן היציאה הוא מן עמוד השחר שהוא קודם לנץ החמה, עיין שם במהרש"א, ונראה ראי' מכרחת לדעת התוס', דהא כיון דטעם איחור יציאה זו הוא מפני החיות ומפני הלסטים ופחתים, ובסוטה כ"א א' אמרו משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפלה ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחיה רעה ומן הלסטים, וכיון שעלה עמוד השחר נצול מכולם, הרי דלתכלית כל אלה די שיעור עמוד השחר. –
ודע דנראה לומר דאפילו בהולך לדבר מצוה דקיי"ל שלוחי מצוה אינן נזוקין ג"כ אין ראוי לצאת בלילה, וראי' נראה מפסחים ח' ב' דיליף שם הא דשלוחי מצוה אינן נזוקין מפסוק דפ' ראה בענין קרבנות ופנית בבקר והלכת לאהליך, מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום, ומאותו הפסוק גופי' ילפינן בירושלמי בכורים פ"ב ה"ג דכל המביא קרבן צריך ללון בלילה שלאחריו בירושלים ולצאת בבקר, ודריש ופנית בבקר כל פנות שאתה פונה לא יהיו אלא בבקר אע"פ שמזה הפסוק ילפינן לשלוחי מצוה כמבואר, הרי דאיירי הפסוק בשלוחי מצוה ובכ"ז צריך לצאת בבקר, ונראה טעם הדבר דגם במצוה צריך לצאת בבקר דוקא, משום דכיון דרבו החששות והסכנות שאפשר להיות בלילה, כמש"כ, סכנת קוצים ולסטים וחיות ופחתים, לכן נקרא זה שכיח הזיקא, והיכא דשכיח הזיקא קיי"ל דאפילו שלוחי מצוה אסורין לסמוך על הנס כמבואר סוף חולין קמ"ב א' ובכ"מ, ואין להאריך עוד. .
(שם שם ב׳)
ומתי הם זמנו הכניסה והיציאה פירש"י וז"ל, היוצא לדרך יכנס ערבית לבית מלון בעוד החמה זורחת ולמחר ימתין עד הנץ החמה, עכ"ל, אבל מתוס' ב"מ פ"ג ב' מבואר דזמן היציאה הוא מן עמוד השחר שהוא קודם לנץ החמה, עיין שם במהרש"א, ונראה ראי' מכרחת לדעת התוס', דהא כיון דטעם איחור יציאה זו הוא מפני החיות ומפני הלסטים ופחתים, ובסוטה כ"א א' אמרו משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפלה ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחיה רעה ומן הלסטים, וכיון שעלה עמוד השחר נצול מכולם, הרי דלתכלית כל אלה די שיעור עמוד השחר. –
ודע דנראה לומר דאפילו בהולך לדבר מצוה דקיי"ל שלוחי מצוה אינן נזוקין ג"כ אין ראוי לצאת בלילה, וראי' נראה מפסחים ח' ב' דיליף שם הא דשלוחי מצוה אינן נזוקין מפסוק דפ' ראה בענין קרבנות ופנית בבקר והלכת לאהליך, מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום, ומאותו הפסוק גופי' ילפינן בירושלמי בכורים פ"ב ה"ג דכל המביא קרבן צריך ללון בלילה שלאחריו בירושלים ולצאת בבקר, ודריש ופנית בבקר כל פנות שאתה פונה לא יהיו אלא בבקר אע"פ שמזה הפסוק ילפינן לשלוחי מצוה כמבואר, הרי דאיירי הפסוק בשלוחי מצוה ובכ"ז צריך לצאת בבקר, ונראה טעם הדבר דגם במצוה צריך לצאת בבקר דוקא, משום דכיון דרבו החששות והסכנות שאפשר להיות בלילה, כמש"כ, סכנת קוצים ולסטים וחיות ופחתים, לכן נקרא זה שכיח הזיקא, והיכא דשכיח הזיקא קיי"ל דאפילו שלוחי מצוה אסורין לסמוך על הנס כמבואר סוף חולין קמ"ב א' ובכ"מ, ואין להאריך עוד. .
(שם שם ב׳)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad