והפשיט את העולה. כל שהיא עולה טעונה הפשט [ואפילו עולה שלא לשמה] סדהו"א מדמעטינן כשרה ולא פסולה [בדרשה הבאה] הוא הדין נתמעט גם עולה שלא לשמה קמ"ל, משום דאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה אבל עכ"פ כשרה היא.
. (שם)
ונתח אותה. אותה — כשרה ולא פסולה סאוהיינו שאם נפסלה קודם הפשט שורפה כולה בעורה כמו שהיא. וי"ל הטעם בזה, דאע"פ שגם עולה כשרה נשרפת אך העור שייך לכהנים לכן נפשטת, אבל בפסולה אין לכהנים חלק בעור נשרפת כולה.
. (זבחים פ"ה א')
ונתח אותה לנתחיה. [כיצד מנתחה — אברים אברים, אבל לא האברים לנתחים], דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה, אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים סבנראה דמדייק מדלא כתיב לנתחים, דהוי משמע שיעשה אותה נתחים נתחים מ"מ, ומדכתיב לנתחיה דמשמע דהחלקים האלה הנקראים נתחים גם קודם פעולת הנתיחה והיינו החלקים המגבלים הטבעיים, ולא נתחיה לנתחים, ומפרש לנתחיה כמו לגבולותיה, למיניה, לחלוקותיה, והיינו כמו שהן חלוקין בגוף.
. (חולין י"א א')
ונתח אותה לנתחיה. אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים סגע' בדרשה הקודמת.
וניחוש שמא ניקב קרום של מוח, אלא ש"מ דאזלינן בתר רובא סדואע"פ דבגמרא רצו לדחות ראיה זו, ממאי דלמא דפלי ליה [קורעהו וחוצהו] ובדק ליה, ואי משום ולא נתחיה לנתחים הני מילי היכי דחתיך לגמרי אבל היכי דלייף לית לן בה, מ"מ אחרי דע"פ האמת קיי"ל דאזלינן בתר רובא, לא הוי פירכא זו אלא דחוי בעלמא ע"ד שקלא וטריא, כיון דהדין דין אמת שא"צ לבדוק, ולכן קבענו דרשה זו. ובעיקר ענין דהולכין אחר הרוב בארנו בפ' משפטים בפ' אחרי רבים להטות.
[שם שם]