ואתפש בשני הלחת. א"ר יוחנן, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולם ממשה, גבור – דכתיב ואתפוש בשני הלחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותניא, הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין שלשה ומקודם אחזן בידו אחת וכשהיה צריך לשברם אחזן בשתי ידיו כדי להשליכן בכח כדי שישברו בהשלכה זו, וזה מורה על גבורתו ששברן בהשלכה בעלמא אף שהיו עבים כמבואר. ובעיקר דרשה זו ותכונתה ובאורה עיין מש"כ בפ' בהעלותך בפסוק והאיש משה ענו מאוד, יעו"ש באור נכון ונאמן וראוים הדברים להצטרף לכאן.
. (נדרים ל"ח א')
ואתפש בשני הלחת. א"ר יוחנן בשם ר' יוסי בר אביי, הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן, דכתיב ואתפוש בשני הלחות זכפי הנראה לא ס"ל כר' יוחנן בדרשה הקודמת דתכלית התפישה בשתי ידיו היתה כדי להשליכן בכח לשברם כמש"כ באות הקודם, ולכן מפרש צורך התפישה דמשמע שתפש בכח לכונה אחרת כדמפרש מפני שהיו מבקשין לפרוח, ועיין בתנחומא כאן.
. (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה)