רבבות אלפי ישראל. ת"ר, ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה שלא עסק בפריה ורביה, נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל כהטעם למספר זה כתבו בעלי אגדה ע"פ הפסוק דתהלים פ"א אלהים נצב בעדת אל, ודרשוהו על עדה של סנהדרין שהיתה מכ"ב אנשים [לבד אחד מכריע], וכתיב אדם אחד מאלף מצאתי, נמצא דבתוך כ"ב אלפים אנשים יש עשרים ושנים צדיקים אשר במספר כזה אלהים נצב, והיינו שכינה שורה, וכל דרשה זו דברי מוסר למי שאינו עוסק בפו"ר, ועיין מש"כ בענין זה בפ' נח ובפ' לך.
. (יבמות ס"ד א׳)
רבבות אלפי ישראל. דריש רבי דוסתאי, ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים ונבח בה כלב והפילה, נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל, מכאן אמרו, לא יגדל אדם את הכלב אא"כ קשור בשלשלאות כועיין מש"כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן. ואיירי בכלב רע המזיק לאנשים, וכתבו התוס' על הא דאמר שאין השכינה שורה על פחות מכ"ב אלפים, וז"ל, לא שייך כאן הא דאמרינן בסנהדרין ל"ט א' כל בי עשרה שכינתא שריא, דהכא אנביאים ואמשכן קאמר, עכ"ל. ולדעתי דוחק לומר כן, דהא הלכה זו היא הלכה לדורות בארץ ובגולה, וא"כ גם הטעם מוסב על כל זמן, אבל באמת י"ל פשוט דהא דסנהדרין ענין אחר הוא, ור"ל דכשמתקבצין עשרה בני אדם ומתפללין או עוסקים בתורה דוקא אז השכינה שורה בתוכם, וכמ"ש בברכות ו' א' מניין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם וכו', אבל הכא איירי בהשראת השכינה בתמידות אף שלא בשעת תפלה ותורה, וזה הוא רק במספר המבואר כאן.
. (ב"ק פ"ג ב׳)