1ויהי בנסוע הארון. ת"ר, פרשה זו עשה לה הקב"ה סימנין מלמעלה ומלמטה, מאי טעמא, אמר רבי, מפני שספר חשוב בפני עצמו הוא כבהסימנין מלמעלה ומלמטה הם הנוני"ן ההפוכין. ונראה דר"ל שמפני יקרת תוכן הענין כדאי לעשותה לפרשה זו ספר בפני עצמו. ומפרש בגמרא כמאן אזלא הא דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן חצבה עמודיה שבעה (משלי ט') אלו שבעה ספרי תורה, כמאן – כרבי, ור"ל דפרשה זו הוי כספר לעצמו, נמצא של מעלה ספר לעצמו ושל מטה ספר לעצמו, ונמצא ספר במדבר נחלק לג' ספרים, ויש בגמרא עוד דרשה בטעם סימנים אלו וקיי"ל כרבי, ועיין בדרשה הבאה דסתם משנה אתיא כרבי, ולכן העתקנו כדעתו.
.
(שם שם)
2ויהי בנסוע הארון. תנן, מגילה שכתוב בה שמונים וחמש אותיות בפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים כגהאי מגילה ענינה יריעה של ס"ת, וענין טומאת הידים בנגיעה בכתבי הקודש הוא מפני כי בזמן מן הזמנים נהגו העם להצניע אוכלין דתרומה אצל כתבי הקודש, בחשבם שזה קודש וזה קודש יקרבו זה אל זה, ויצאו מכשולים מזה, כי בהיות העכברים מצויין אצל אוכלין נגעו גם בכתבי הקודש והפסידו אותם, ולכן גזרו שכל תרומה שתגע באחד מכתבי הקודש נטמאת והרי היא כשלישי לטומאה, ולא עוד אלא מי שהיו ידיו טהורות ונגע באחד מכתבי הקודש נעשו ידיו שניות ומטמאין את התרומה ואת המשקין, וכה קיי"ל שכל ספר מן התורה או מן כתבי הקודש מטמאין את הידים, וכאן מוסיף שגם יריעה מן פ"ה אותיות מטמאה.
הנה כך הבינו מפרשי המשנה כאן דענין טומאת ידים בכתבי הקודש הוא סניף והמשך לגזירת טומאת קדשים הנוגעים בכתבי הקודש, ובאמנה לא ידעתי מה טעם ושייכות לגזירת טומאת ידים בספרים עם גזירת נגיעת אוכלים בס"ת, אחרי אשר כפי הטעם המבואר אין הגזירה שייכה רק באוכלין וס"ת כדי שלא יניחום אצל ס"ת, כמבואר.
אבל אני תמה מי מלל לרבותינו דטומאת ידים בספרים בכלל הוא סניף לגזירת טומאת אוכלין בס"ת, והלא מפורש אמרו בשבת י"ד א', תני, אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה משום דר' פרנך דאמר האוחז ס"ת ערום נקבר ערום, א"כ מבואר דטעם וענין אחר הוא גזירת טומאת ידים בס"ת כדי שלא ירגילו לאחוז ס"ת בידים ערומות רק ע"י מפה וכדומה ונמשכה הגזירה לכל כתבי הקודש, וצ"ע רב בזה.
.
(מס' ידים פ"ג מ"ה)
3ויאמר משה קומה ה׳. וישראל מה אמרו, א"ר יצחק, רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקה ברקמי זהב, המהוללה בדביר ארמון, המפוארה בעדי עדיים כדרומז להארון שהיה מצופה זהב טהור מבית ומחוץ, ולשון המחושקה הוא מלשון וחשוקיהם כסף, ומהוללה בדביר ארמון, שס"ת בתוכו, וארון מהולל ומפואר במה שבתוכו, ומפוארה בעדי עדיים, שאין לך עדי גדול מזה, והכונה בזה שענו ישראל בשבח וכבוד התורה והארון.
אך בכלל לא נתבאר לי עיקר השאלה וישראל מאי אמרו, כי מנ"ל בכלל דגם ישראל אמרו דבר בזה, ודילמא רק משה לבד אמר, ונראה דפסיקא ליה דישראל אמרו, משום דמדרך השירה במקהלה שאחד ישיר ואחרים יענו לעומתו, וכמש"כ בשירת הים (פ' בשלח) משה אמר אשירה לה' וישראל ענו כי גאה גאה וכו', וגם הכא מה שאמר משה קומה ה', הוא מעין שיר והלל, ולכן פריך וישראל מה אמרו, ר"ל מה ענו לעומתו, והנה רש"י כאן פירש בלשון השאלה וישראל מה אמרו – מה ישראל עונין אחריו, ויתכן דכיון למה שכתבנו.
.
(ע"ז כ"ד ב׳)