1דברו. א"ר ישמעאל, וכי שניהם היו מדברים והלא כבר נאמר (פ׳ תשא) ואתה דבר אל בני ישראל, אלא מפני שהיה משה חולק כבוד לאהרן ואומר למדני ואהרן היה חולק כבוד למשה ואמר לו למדני והדבור יוצא מביניהם כאלו שניהם מדברים יחבמכילתא באו עוד תירוצים ואוקימתות לשאלה זו והעתקנו את זו שלפנינו מפני שהיא יותר פשוטה ומבוררת, וכ"ה ברש"י. .
(מכילתא)
2בעשור לחודש הזה. הזה מעוטא הוא, ללמד שפסח מצרים מקחו מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור יטהנה תכלית המקח מבעשור לחודש הוא לבקרו שלא יהי' בו מום, כי יש מומים כאלה שאינם נראים בפעם אחת, ואע"פ דגם פסח דורות טעון בקור ד' ימים כדלקמן (י"ג ה'), אך אין הכרח ללוקחו ד' ימים קודם שחיטה וגם בבקרו מוכר סגי, ועיין להלן בפסוק ו' לענין לקיחה מבעשור בפסח שני. .
(פסחים צ"ו א׳)
3ויקחו להם איש. א"ר יצחק, ויקחו להם איש שה לבית אבות, איש זוכה ואין קטן זוכה כר"ל דמן הדין הוא שאחד יכול ליקח שה לפסח בשביל כל בני הבית והוא זוכה בשבילם, וא"ר יצחק, דקטן אינו יכול לזכות, כלומר ליקח ולזכות בשביל כולם. וכתבו התוס' בקדושין מ"ב א', אע"פ דגם בעלמא קיי"ל דאין יד לקטן לזכות, בכ"ז אצטריך קרא מיוחד בפסח משום דהו"א שאני פסח שהתורה זכתה גם את הקטן שצריך להמנות עליו, עכ"ל, ודבריהם צ"ע, דסותרים עצמם למש"כ הם בנדרים ל"ו א' לפרש דברי ר' זירא שאמר שם שה לבית אבות לאו דאורייתא, דהפי' הוא דמן התורה אין הקטנים צריכים להמנות בשה עם בני חבורה.
וצ"ל דדעת ר' זירא יחידאה היא ולא קיי"ל כותי' ובאמת גם הקטן מחויב במנין, ובאמת כך הסברא נוטה, דכיון דמצות הפסח הוא כמבואר איש לפי אכלו, וא"כ גם קטן שיכול לאכול כזית חייבים למנותו, וכ"מ בסוכה מ"ב ב' קטן שיכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו את הפסח, ופירש"י ממנין אותו על הפסח, משום דכתיב איש לפי אכלו, ואין לומר דרק משום מצות חנוך הוא, דמשום זה לבד א"צ מנין וצירוף, ואין בזה משום שחטו שלא למנוייו דאינו בר מנין, אלא ודאי דגם הקטן מחויב במנין ותלוי רק אם יכול לאכול כזית.
גם נראה לי ראי' מכרחת דגם הקטן מחויב במנין לפסח מן התורה מהא דאמרינן בסנהדרין פ"ד ב' על הפ' כל מכה נפש, נפש אפילו קטן במשמע, וא"כ מדכתיב כאן במכסת נפשות הלא דין הוא גם לרבות קטנים, וכמו דמרבינן נשים מן לשון נפשות, כפי שיבא בסמוך.
וע' בתוס' גיטין כ"ה א' משמע דגם הם ס"ל דלאו כו"ע ס"ל כר' זירא, ובחדושי רמב"ן שם כתב מפורש דאמוראי נינהו בדין זה, ויש לנו עוד ראיות לזה וכאן די בזה, וע"ע בדרשה הבאה מה ששייך לדרשה זו. .
(פסחים צ"א ב׳)
4ויקחו להם איש. וכי כולם הם לוקחים והלא לא היה לוקח אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו כאומפרש בגמרא אע"פ דהאי איש אצטריך לכדר' יצחק איש זוכה ואין קטן זוכה, אך דרשת ר' יצחק נילף מלשון איש לפי אכלו, אמנם בפסחים צ"א ב' דרשו להא דר' יצחק מפסוק שלפנינו, ובאמת כן מסתבר יותר, יען דמן איש לפי אכלו אדרבה יש לרבות קטן, כיון דהעיקר אזלינן בתר מי שיכול לאכול כזית, וכמ"ש בסוכה מ"ב ב' קטן שיכול לאכול כזית שוחטין עליו את הפסח, ולכן נ"ל דמה שאמרו בסוגיא שלפנינו דדרשת ר' יצחק נילף מן איש לפי אכלו הוא לדחויי בעלמא, ובאמת שייכות הדרשה היא להלשון ויקחו להם איש, ועיין תוס' פסחים צ"א ב'. .
(קדושין מ"ב א׳)
5לבית אבות. אין בית אב אלא משפחה, שנאמר (פ׳ במדבר) למשפחותם לבית אבותם כבנראה דר"ל דלפעמים אפשר שיקחו שה למשפחה שלמה, והיינו אם בני בית אחד מועטים מצטרפים כל בני המשפחה, ובלבד שיגיע כזית לכל אחד. .
(מכילתא)
6שה לבית. ת"ר, שה לבית, מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן, אבל לא על ידי בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים ולא ע"י אשתו אלא מדעתן כגומסיק בגמרא דבסתמא והיינו אם לא עשו שום מעשה המוכיח דעתן מקרי מדעתן, ורק אם שחטו לעצמן אין לך מחאה גדולה מזו. .
(פסחים פ"ח א׳)
7שה לבית. הרי שהיו עשרה בתים לבית אב אחד, יכול יקחו שה אחד לכולם, ת"ל שה לבית כדכלל הדבר הוא שיקחו במדת ההסתפקות, אם בני הבית רבים יקחו בעד אותו הבית ואם מועטים יצרפו מבני המשפחה וכבדרשה דלעיל. .
(מכילתא)