ויהי בעת ההוא. תני משום רבי יוסי, עת היא מזומנת לפורעניות, ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו אהוא ע"ד הכתוב וביום פקדי ופקדתי, כנגד מה שמצינו עת רצון המוכנה לטובה כמש"כ (ישעיהו מ״ט:ח׳) בעת רצון עניתיך. ומדייק כאן משום דבעלמא בציון זמן ידוע כתיב ויהי בימים ההם, וכאן כתיב בעת ההיא, לרמז דכמו דנמצאה עת רצון כך נמצאה עת פורעניות, וכאן אותה העת מפורעניות מכירת יוסף היתה עתידה ומבשרת עוד פורעניות ממקרה ירידת יהודה מגדולתו [כבדרשא הסמוכה] ומיתת אשתו ובניו ופגישתו עם תמר באופן מגונה. . (סנהדרין ק"ב א')
וירד יהודה וגו'. א"ר אלעזר, כל העושה דבר מצוה ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מורידין אותו מגדולתו, שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו בוי"ל טעם העונש בזה, דהוא כנגד זה שלא נחשבה בעיניו כבוד המצוה, שהרי הפסיק באמצע עשייתה ולא גמרה, כך מורידין אותו מגדולתו ומכבודו, וכאן סמך על מ"ש במדרשים בבאור הלשון וירד יהודה מאת אחיו, שהאחים בעצמם הורידוהו מגדולתו שהי' גדול וחשוב אצלם, מפני שראו בצרת אביהם, אמרו לו, אתה אמרת למכרו ושמענו לך, אלו אמרת להשיבו היינו ג"כ שומעין לך, ונענש על זה מפני שהתחיל בהצלת יוסף ולא גמרה. וע"ע השייך לדרשא זו לקמן פסוק י"ב. . (סוטה י"ג ב')