עד עמדו וגו׳. מה ת"ל, לפי שנאמר (פ׳ כ"ז) ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם, יכול מיד, ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט טזר"ל דב"ד דנין אותו שחייב גלות, אבל בלא"ה הוי כמו שאסור לאדם לדון דין לנפשיה. והרמב"ם השמיט דין זה, וכפי הנראה טעמו הוא ע"פ משא ומתן שבגמרא כאן בזה"ל, ת"ר, ורצח גואל הדם את הרוצח, מצוה ביד גואל הדם, אין גואל הדם רשות ביד כל אדם, דברי ר' יוסי הגלילי, ר' עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו [כצ"ל, ולא חייבין עליו כמש"כ לקמן בפסוק כ"ז], אמר מר זוטרא אמר רב, רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו, כמאן, לא כריה"ג ולא כר"ע, הוא דאמר כהאי תנא, דתניא, ר"א אומר עד עמדו לפני העדה למשפט מה ת"ל, לפי שנאמר ורצח גואל הדם את הרוצח יכול מיד ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט, ופריך וריה"ג ור"ע האי עד עמדו לפני העדה למשפט מאי דרשי ביה, מבעי ליה לכדתניא, ר' עקיבא אומר מניין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר ת"ל עד עמדו לפני העדה, עד שיעמוד בב"ד אחר, ע"כ. והרמב"ם בפ"ה ה"י מרוצח פסק כר"ע, ודינו דמר זוטרא אמר רב דאסור לגואל הדם להרוג לרוצח בינו לבין עצמו עד שיעמוד בב"ד השמיט הרמב"ם, והדבר פשוט משום דריה"ג ור"ע לא ס"ל כן, כמבואר, והכ"מ האריך הרבה בטעם הדבר שלא קיי"ל דין זה. –
וכמה קשים דברי הכ"מ בפ"א ה"ה מרוצח במה שפסק הרמב"ם רוצח שהרג בזדון אין ממיתים אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לב"ד וידנוהו למיתה שנאמר ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, עכ"ל. וכתב ע"ז הכ"מ כמקור לדבריו וז"ל, בפ' אלו הן הגולין (מכות דף י"ב) ועוד תניא בספרי לפי שהוא אומר ורצח גואל הדם את הרוצח יכול בינו ובין עצמו ת"ל ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה, עכ"ל.
וכל מעין יראה כמה תמוהים דבריו שמביא מקור מברייתא שהוא בעצמו האריך בפ"ה ה"י מרוצח להוכיח דלא קיי"ל כמותה, וכן גם מתבאר מסוגיית הגמרא שהבאנו ובארנו, ולבד זאת מה שייך דין הרמב"ם כאן לברייתא זו, שהברייתא איירי רק בגואל הדם שהוא אסור להרוג בלא ב"ד את הרוצח בשוגג, והרמב"ם איירי בכל אדם וברוצח במזיד, והלא הדבר פשוט שמקורו של הרמב"ם הוא מברייתא דר"ע בסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר, וכמו שנבאר בדרשה הסמוכה, יעו"ש. והיא פליאה רבתא. .
(שם י"ב א׳)
וכמה קשים דברי הכ"מ בפ"א ה"ה מרוצח במה שפסק הרמב"ם רוצח שהרג בזדון אין ממיתים אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לב"ד וידנוהו למיתה שנאמר ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, עכ"ל. וכתב ע"ז הכ"מ כמקור לדבריו וז"ל, בפ' אלו הן הגולין (מכות דף י"ב) ועוד תניא בספרי לפי שהוא אומר ורצח גואל הדם את הרוצח יכול בינו ובין עצמו ת"ל ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה, עכ"ל.
וכל מעין יראה כמה תמוהים דבריו שמביא מקור מברייתא שהוא בעצמו האריך בפ"ה ה"י מרוצח להוכיח דלא קיי"ל כמותה, וכן גם מתבאר מסוגיית הגמרא שהבאנו ובארנו, ולבד זאת מה שייך דין הרמב"ם כאן לברייתא זו, שהברייתא איירי רק בגואל הדם שהוא אסור להרוג בלא ב"ד את הרוצח בשוגג, והרמב"ם איירי בכל אדם וברוצח במזיד, והלא הדבר פשוט שמקורו של הרמב"ם הוא מברייתא דר"ע בסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר, וכמו שנבאר בדרשה הסמוכה, יעו"ש. והיא פליאה רבתא. .
(שם י"ב א׳)