בצר לך וגו'. [תניא, אף לעתיד לבא אין ישראל נגאלין אלא מתוך תשובה, מתוך רחמים ומתוך זכות אבות], וכן הוא אומר בצר לך ושבת עד ה' אלהיך זו תשובה, כי אל רחום ה' אלהיך – זו רחמים, ולא ישכח את ברית אבותיך – זו זכות אבות נגהלשון אף לעתיד לבא יתבאר ע"פ המבואר לפנינו בפ' שמות ג"כ ע"פ אגדה ירושלמית כאן דממצרים נגאלו בזכות מדות אלו, ועל זה אמר דאף לע"ל יגאלו בזכותים אלו.
. (ירושלמי תענית פ"א ה"א)
בצר לך וגו'. תניא, לאחר שעבד מנשה כל עבודת כוכבים שבעולם ולא הועילו לו מצרתו כלום, אמר, זכור אני שהיה אבי מקריא אותי את הפסוק הזה בביהכנ"ס, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך נדומסיק בגמרא דהמלאכים טענו לפני הקב"ה, אדם שעבד עבודת כוכבים והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה, אמר להם, כדי שלא לנעול דלת מפני השבים, ולכאורה היה אפשר לומר פשוט ע"פ מה דקיי"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, וי"ל משום דזה גופא הוא מפני נעילת דלת.
ודע כי בענין פסוק זה יש להעיר על שינוי הלשון בפסוק הקודם, ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, פתח בלשון רבים ובקשתם וסיים בלשון יחיד ומצאת, והראב"ע נתעורר על זה. וי"ל דמרומז בזה מ"ש בר"ה י"ח א', שנים שעלו למטה ומחלתן שוה, זה ירד וזה לא ירד, מפני שזה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה, ומפני מה זה נענה וזה לא נענה, מפני שזה התפלל תפלה שלמה וזה לא התפלל תפלה שלמה, ופירש"י תפלה שלמה בכונה עכ"ל, ולפי זה מרמז הכתוב ובקשתם, המבקשים יהיו שנים, ומצאת, אחד, ולמה כן, מפני כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, דהיינו תפלה בכונה, והשני התפלל שלא בכונה.
. (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב)