חלק נחלק. ת"ר, מניין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, ת"ל חלק כחלק יאכלו, כחלק עבודה כך חלק אכילה נדהיינו בזמן שיהיה יו"ט של אחד משלש רגלים בשבת, וכן בשבת שבתוך החג, אבל סלוקן של לחם הפנים וסדורן והקטרת הבזיכין היה הכל למשמר הקבוע שיצא היום בשבת, ונסמך על הדרשות שבפ' הקודם דהכא ביו"ט איירי ובשווי זכות העבודה לכל הכהנים אף שלא מכהני המשמר, יעו"ש.
, ואכילה דמאי, אילימא דקרבנות, מהתם נפקא, לכהן המקריב אותה לו תהיה (פ' צו), אלא לחם הפנים נהדאין בו כעת שום עבודה שכבר נעשית עבודתו משבת שעברה.
, יכול אף בחובות הבאות ברגל שלא מחמת הרגל, ת"ל לבד ממכריו על האבות, מה מכרו האבות זה לזה – אני בשבתי ואתה בשבתך נור"ל חוץ ממה שהתנו אבות זע"ז, ומה התנו ביניהם שיהיו משמשים כל אחד בשבתו קבוע, ונדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש ליתנהו בכלל הרגל שלא יהיו שוין בהן אלא למשמר שבאותו שבוע יהיו כבשאר ימות השנה, הלכך ע"כ לא אתרבו מחלק כחלק יאכלו, אלא ממשמעותיה דקרא דבר שאין בו אלא אכילה והיינו לחם הפנים דאכילה אית ביה ועבודה לית ביה, כמש"כ.
.
(סוכה נ"ו א')
(סוכה נ"ו א')