1ואתה דבר. ואתה דבר – לא ע"י שליח ולא ע"י מתורגמן יביתכן בטעם הדרשה ע"פ מש"כ רש"י בפסוק זה ואתה דבר אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה, עכ"ל. ומענין זה הוי כונת הדרשה שלפנינו שלא יאמר משה הואיל והוא טרוד במצות מלאכת המשכן ימסור הצואה בדבר שמירת השבת לאחר, על זה אמר הקב"ה ואתה דבר לא ע"י מתורגמן ולא ע"י שליח. .
(מכילתא)
2אך את שבתתי. תניא, ר' יוסי ב"ר יהודה אומר, מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת, ת"ל אך את שבתתי תשמרו, יכול לכל, ת"ל אך – חלק יגטעם הדרשה והלמוד, דמפרש דרק מפני מלאכת המשכן אין שבת נדחית, אבל נדחית היא מפני פקוח נפש, וזו היא כונת רש"י בפ' זו שכתב דאך בא למעט שלא יעשו מלאכת המשכן בשבת, ור"ל רק מלאכת המשכן לא יעשו אבל מלאכת פקוח נפש יעשו, אבל אין לפרש דכונת רש"י ללמוד מפסוק זה עיקר הדין דלא יעשו מלאכת המשכן בשבת, יען דכפי המבואר ביבמות ו' א' דענין זה ילפינן מפ' דקדושים את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, ומבואר שם דאי אפשר ללמוד זה מפסוק אחר, יעוי"ש ודו"ק. .
(יומא פ"ה ב׳)
3אך את שבתתי. תניא, ר׳ אבהו בשם ר' יוחנן אומר, מניין לספק פקוח נפש שדוחה את השבת, ת"ל אך את שבתתי תשמרו, אך – מעוט ידובבבלי יומא פ"ה ב' אמרו דמפסוק זה אפשר ללמוד רק על ודאי פקו"נ ולא על ספק, וצ"ע שלא העירו שבירושלמי ילפינן מפורש על ספק ואולי משמעות דורשין איכא בינייהו. .
(ירושלמי יומא פ"ח ה"ה)
4את שבתתי תשמרו. וכתיב (פ׳ ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת, הא כיצד, ושמרו את השבת – שמירה אחת לכל שבת ושבת, את שבתתי תשמרו – שמירה אחת לשבתות הרבה, מכאן אמרו, השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת, והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת טור"ל אם שכח שהיום שבת חייב חטאת על כל שבת ושבת, ואע"פ שלא נודע לו בנתיים והו"ל הכל בהעלם אחד, אפ"ה אמרינן דימים שבנתיים הוויין ידיעה לחלק, משום דא"א שלא שמע בינתיים שאותו היום שבת היה, אלא דלא רמי אנפשיה למדכר, ולכן כל שבת ושבת הו"ל כשגגה בפני עצמו, ומסמיך ענין זה על לשונות הפסוקים שמביא בזה, ודריש את שבתתי תשמרו שמירה אחת לשבתות הרבה, ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כהאי גונא כתיב דכולא חדא שגגה היא, ויש בגמרא עוד אוקימתא בלשונות הכתובים האלה, והעתקנו את זו מפני שהיא פשוטה ביותר. .
(שבת ס"ט ב')
5תשמרו. לרבות דברים שהן משום שבות טזהשבות נקרא דבר כזה שאינו אסור מצד עצמו רק מחמת שענינו דומה למלאכה גמורה וחיישינן שע"י מלאכה זו המותרת יתרגל לעשות מלאכה גמורה הדומה לה בענינה, וזה מרומז בלשון תשמרו, שענין השמירה מורה על גדר וסייג כמ"ש ביבמות כ"א ב' על הפסוק ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי, וכבר נתבאר מענין איסור השבותים בשבת לפנינו לעיל בפ' משפעים בפסוק אשר אמרתי אלכם תשמרו (כ"ג י"ג) עיי"ש וצרף לכאן. .
(מכילתא)
6כי אות היא. מלמד ששבת נקרא אות יזנ"מ בזה לענין פטור תפילין בשבת דכתיב בתפילין והיה לך לאות על ידך ודרשינן ימים שצריכין אות, יצאה שבת שהיא עצמה אות, וכן יו"ט נקרא אות, משום דגם יו"ט נקרא שבת וכדכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת והיינו ממחרת יו"ט כמבואר במנחות ס"ה ב', וכמ"ש בשבועות ט"ו ב' שאין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט מדכתיב את שבתתי תשמרו ומקדשי תראו, וכן דרשו במכילתא פ' בשלח ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו, אין לי אלא שבת יו"ט מניין ת"ל שבת, דכולל גם יו"ט. וטעם הדבר פשוט משום דכיון דשם שבת מציין יום השביתה וההפסק מעבודה ממילא גם יו"ט בכלל, והנה בכלל ענין פטור תפילין בשבת ויו"ט, וכן בחוה"מ בארנו במקומו בפ' בא בפסוק והיה לך לאות על ידך, יעו"ש. .
(מנחות ל"ו ב׳ ברש"י)
7לדעת. לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת, לאפוקי חרש שוטה וקטן יחר"ל שאין הפקחים והגדולים חייבים על מלאכת אלו בשבת, ואמנם זה הוא רק אם אין עושין המלאכה על דעת הגדולים וכמש"כ בפ' יתרו יעו"ש. .
(מכילתא)
8לדעת כי אני ה׳. תניא, לדעת כי אני ה׳ מקדשכם, אמר הקב"ה למשה, מתנה טיבה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם, מכאן אמרו הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, והני מילי במילתא דלא עבידא לאגלויי יטמדייק יתור הלשון לדעת, ופשוט דדוקא במתנה שנותן לו באהבה, אבל בנותן צדקה שהמקבל מתבייש מצוה ליתן בהסתר פנים. ובטעם הידיעה פירש"י דהוא דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה וגם מתוך כך יהא אוהבו, ולכן במילתא דעבידא לאגלויי א"צ להודיעו, וע"ע לקמן בס"פ זו בפסוק ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. ובגמרא כאן מסיים עוד בזה מכאן א"ר שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו, וכ"ה בביצה ט"ז א', וצ"ע כי במ"ר ס"פ חקת איתא מאמר זה בשם משל הדיוט, והמפרשים לא העירו בשנוי לשונות אלו והוא נוגע לדינא כי אם משל הדיוט הוא בודאי אין אנו נזקקין לנהוג כן, משא"כ אם הוא מאמר חז"ל, וצ"ע. .
(שבת י׳ ב')
9מקדשכם. מהו מקדשכם – לעולם הבא, כגון קדושת שבת בעולם הזה כרומז למ"ש באגדות דלעתיד לבא יהיה יום שכולו שבת, ועל זה אמר כי כשישמרו ישראל את השבת בעוה"ז יכינו עצמם להתקדש בקדושת היום שכולו שבת. .
(מכילתא)