1על פי ה׳ יחנו. אמר עולא, קסבר ר׳ יוסי, סותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר, סותר על מנת לבנות שלא במקומו לא הוי סותר לחהנה כלל גדול קיי"ל לענין איסורי וחיובי שבת, הסותר כל שהוא חייב, והוא שיסתור על מנת לבנות, אבל אם סתר דרך השחתה פטור, דכל המקלקלין פטורין, ור' יוסי מוסיף דאפילו סותר ע"מ לבנות פטור אם הבנין הוא שלא במקום סתירה, ולכן ס"ל דהמכבה את הנר בשבת מפני שהוא חס על נר או על השמן פטור, מפני דאפילו לר' יהודה דמלאכה שא"צ לגופה חייב עליה, אך בכאן הוי סותר דהו"ל כמקלקל דפטור משום דאינה מלאכת מחשבת, ואע"פ דסתירה זו הוי על מנת לבנות כדי שיתקיים הנר או השמן, אך כל כבוי שאינו על מנת להדליק אותה פתילה רק פתילה אחרת נקרא סתירה ע"מ לבנות שלא במקומו, ולדינא לא קיי"ל כחלוקו של ר' יוסי אלא כל סתירה ע"מ לבנות חייב, ובכ"ז העתקנו דרשה זו לאסברא קרא שלפנינו.
, אמר ליה רבה, מכדי כל מלאכות שבת ממשכן ילפינן, והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא לטשהיו סותרין אותו בחניה זו ונוסעים למקום אחר וחונים וחוזרים ומקימים אותו.
, אמר ליה, שאני התם, כיון דכתיב ע"פ ה׳ יחנו – כסותר על מנת לבנות במקומו דמי מכיון דהחניה והנסיעה היא ע"פ ה', יתכן שיאמר להם שובו חנו במקום שסתרתם, לכן הוי כסותר ע"מ לבנות במקומו.
.
(שבת ל"א ב׳)
2על פי ה׳ יחנו. אמר רב הונא, יושבי צריפין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם מאמדין תורה, היוצא חוץ לתחום העיר בשבת לוקה, שנאמר (פ' בשלח) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מקום זה הוא תחום העיר, ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה, אבל חכמים קצבו שתחום זה הוא חוץ לי"ב מיל כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה, לא תצאו חוץ למחנה, ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא אלפים אמה, אבל חוץ לאלפים אמה אסור, שאלפיים אמה הוא מגרש העיר, ומבואר ענין זה לפנינו בפ' בשלח. והנה כשמודדין מהעיר אלפים אמה מודדין משער העיר ואפילו היתה העיר גדולה מאוד נחשבת כולה כד' אמות, ואמר על זה כיון דביושבי צריפין היינו אהלים ועושין מהוצין וערבה אין להם דין עיר להיות כולה כד' אמות, מפני שאינן קבע, ולכן מודדין להם אלפים אמה רק מפתח בתיהם של כל אחד אם אין להם כעין היקף מחיצה י' או חריץ י' סביב בתיהם.
, מתיב רב חסדא, ויחנו על הירדן מבית הישימות (פ׳ מסעי) ואמר רבה בר בר חנא, לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי, ותניא, כשהן נפנין אין נפנין לא לפניהם ולא לצדיהם אלא לאחוריהם מבר"ל לא חוץ לענן שמא ילך הענן והארון שם, ולא לצדיהם ג"כ חוץ לענן, שאין יודעין אנה פנה הענן לעבור, אלא לאחוריהם, ושם שרי חוץ לענן, יען כי בודאי לא יחזור הענן לאחוריו, אלמא המהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לאחוריו ג' פרסאות, וישראל במדבר יושבי אהלים שאינן קבע, ואפ"ה מהלכין את כל המחנה כד' אמות.
, אמר ליה רבא, דגלי מדבר קאמרת, שאני דגלי מדבר, כיון דכתיב על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כמאן דקביע להר דמי מגר"ל חשובה היא חנייתן להיות נדונת כקבע, וע"ע לפנינו בפ' תצא בפסוק ויצאת שמה חוץ (כ"ג י"ג).
.
(עירובין נ"ה ב׳)