כל הולך על גחון. ת"ר, הולך על גחון זה נחש, כל – לרבות השלשול והדומה לו קפזכנראה לכן מרבה נחש מגחון עפ"י הפסוק ועל גחונך תלך, ושלשול הוא תולעת ארוכה כנחש והוא הנמצא באשפה.
.
(חולין ס"ז ב')
(חולין ס"ז ב')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסקה 42
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גחון. ו' דגחון חציין של אותיות שבתורה קפחלעיל בפ' דרש דרש משה הוי חציין של תיבות שבתורה, וכאן הוא חציין של מספר האותיות, ויתכן דלרמז זה בא הו' דגחון רבתא. אמנם כבר עמדו למנין ואין מספר החצי כאן מכוון, ואין ספק שזה הוא מפני שאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות כמו חכמי התלמוד.
.
(קדושין ל' א')
(קדושין ל' א')
וכל הולך על ארבע. ת"ר, הולך על ארבע – זה עקרב, כל הולך – לרבות את החפושית והדומה לו קפטחפושית היא תולעת שחורה ההולך על ארבע. והרמב"ם פ"ט דפרה כתב שהיא נקובה כגבעול הקנה.
.
(חולין ס"ז ב')
(חולין ס"ז ב')
עד כל מרבה רגלים. ת"ר, מרבה רגלים – זה נדל קצפירש"י מאה רגלים קורין לו, עכ"ל. ויתכן לפרש המקור לזה עפ"י המבואר בעירובין ח' ב' מבוי העשוי כנדל שפירושו מבוי שיש לו משני הצדדים הרבה שבילים, יעוי"ש. ומש"כ רש"י שקורין לו מאה רגלים לאו דוקא מאה אלא ר"ל הרבה.
, עד כל – לרבות את הדומה והדומה לדומה קצאר"ל דומה בכולו או במקצתו, ואולי הכונה אם אפי' לאו דוקא הרבה רגלים אלא יתר מהרגיל.
.
(שם שם)
(שם שם)
לא תאכלום. לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים קצבפירש"י קרא יתירא הוא דהא כתיבי אזהרות הרבה בשרצים, עכ"ל. וכונתו דמיתורא דריש על המאכיל, אבל לפי"ז אינו מבורר לשון הגמ' לא תאכלום – לא תאכילום.
אבל לולא דבריו נראה ברור דחסרון דברים יש בגמ', וצ"ל כמו שבאה דרשה זו בתו"כ בפ' הקודם, בזה"ל שקץ הוא לא יאכל לחייב את המאכיל כאוכל, או אינו אלא לאסור בהנאה ת"ל לא תאכלום, הא כיצד, באכילה אסורים בהנאה מותרים, הא מה אני מקיים לא יאכל לחייב את המאכיל כאוכל, ע"כ. וברור שכן צ"ל בגמ' לא יאכל לא תאכלום לחייב את המאכיל כאוכל, והבאור כמו בתו"כ, ודו"ק.
והנה בגמ' כאן בעי למיפשט מכאן דקטן אוכל נבלות ב"ד מצווין להפרישו, ודחה הגמ' דאיירי לענין שלא ליספו ליה בידים. ולענין איסור דרבנן מחלוקת בין הפוסקים אם מותר לספות בידים, ובהג"א דע"ז פ"ב כתב דאין להאכיל איסורין אף לקטן שבקטנים, מפני שאיסור ודבר טמא מוליד טבע רע, וכפי הנראה כיון לדרשה ביומא ל"ט א' שיובא בפסוק הסמוך ונטמתם בם, ושם נבאר זה. .
(יבמות קי"ד א')
אבל לולא דבריו נראה ברור דחסרון דברים יש בגמ', וצ"ל כמו שבאה דרשה זו בתו"כ בפ' הקודם, בזה"ל שקץ הוא לא יאכל לחייב את המאכיל כאוכל, או אינו אלא לאסור בהנאה ת"ל לא תאכלום, הא כיצד, באכילה אסורים בהנאה מותרים, הא מה אני מקיים לא יאכל לחייב את המאכיל כאוכל, ע"כ. וברור שכן צ"ל בגמ' לא יאכל לא תאכלום לחייב את המאכיל כאוכל, והבאור כמו בתו"כ, ודו"ק.
והנה בגמ' כאן בעי למיפשט מכאן דקטן אוכל נבלות ב"ד מצווין להפרישו, ודחה הגמ' דאיירי לענין שלא ליספו ליה בידים. ולענין איסור דרבנן מחלוקת בין הפוסקים אם מותר לספות בידים, ובהג"א דע"ז פ"ב כתב דאין להאכיל איסורין אף לקטן שבקטנים, מפני שאיסור ודבר טמא מוליד טבע רע, וכפי הנראה כיון לדרשה ביומא ל"ט א' שיובא בפסוק הסמוך ונטמתם בם, ושם נבאר זה. .
(יבמות קי"ד א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad