ואביה ירק וגו'. תניא, מניין לדין ק"ו מה"ת, שנאמר ויאמר ה׳ אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, ק"ו לשכינה י"ד יום, וכאן דיו לבא מן הדין להיות כנדון טור"ל כשאמר הקב"ה הלא תכלם שבעת ימים שהוא לשון ק"ו כמו וכי לא תכלם, ושוב אמר תסגר שבעת ימים, פירש לך הכתוב שהיא צריכה הסגר שבעה בשביל כבוד השכינה, וממילא הו"ל לומר ק"ו לשכינה י"ד יום, דשבעה הא כתיבי, ואהני ק"ו לאתויי שבעה אחריני הוו להו י"ד, אלא דהכא גלי קרא לאפוקי מק"ו משום דאמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ר"ל שאינך רשאי להטיל על הבא מן הנדון יותר מן הנדון שאתה דן ממנו דכתיב ותסגר מרים שבעת ימים, אלמא דסוף סוף לא היה לה הסגר טפי מז' ימים, ומהשתא איפרך ליה ק"ו לגמרי, דתו לא ילפינן מיניה מידי, דשבעה דשכינה הא כתיבי, ולטפויי עלייהו לא מצית אמרת דהא ותסגר מרים כתיב דאמרינן דיו, אלא דלהכי כתב רחמנא האי ק"ו ואביה ירק ירק הלא תכלם והדר אפקיה ותסגר מרים לאשמעינן דדרשינן דיו ואפילו היכי דמיפרך ק"ו, ודו"ק. –
ודע דיש להעיר בכלל הענין שרצה ללמד ק"ו שיענש י"ד יום, לפי מה דקיי"ל אין עונשין מן הדין, וכבר כתב בס' הליכות אלי [ספרדי] בשם התוס' דגם עניני עונשים רוחניים, כמו כרת ומיתה בידי שמים, וכדומה הם בכלל אין עונשין מן הדין, וא"כ גם נזיפה כן, וא"כ איך אפשר בכלל לדון כאן ק"ו זה.
אך י"ל לפי מה שכתבו הראשונים בטעם אין עונשין מן הדין, דהוא משום אולי יש לאותו ק"ו פירכא ואנחנו לא נדע [עיין בכללי התלמוד לר"ש הנגיד], א"כ זה שייך בק"ו שבני אדם דנין, משא"כ בק"ו שהקב"ה דן, בודאי קמי שמיא גליא דלית ליה פירכא, וכמ"ש כהאי גונא לענין ספיקא ומי איכא ספיקא קמי שמיא.
(יומא ע"ד א')
ועיין במהרש"א במו"ק ט"ז א' דמה שנסגרה מרים רק לשבעת ימים היה מפני שנתעכבו ישראל בשבילה, כדכתיב והעם לא נסע עד האסף מרים, ולכן לא נסגרה יותר כדי שלא יתעכבו ישראל יותר, ודברים אלו קשים לדעתי, יען דלפי"ז מנ"ל כאן דאמרינן דיו, דילמא באמת לא אמרינן דיו והיתה צריכה באמת להיות בהסגר י"ד יום, אלא נסגרה רק לשבעה כדי שלא יתעכבו ישראל יותר, וצ"ע. .
(ב"ק כ"ה א׳)
ודע דיש להעיר בכלל הענין שרצה ללמד ק"ו שיענש י"ד יום, לפי מה דקיי"ל אין עונשין מן הדין, וכבר כתב בס' הליכות אלי [ספרדי] בשם התוס' דגם עניני עונשים רוחניים, כמו כרת ומיתה בידי שמים, וכדומה הם בכלל אין עונשין מן הדין, וא"כ גם נזיפה כן, וא"כ איך אפשר בכלל לדון כאן ק"ו זה.
אך י"ל לפי מה שכתבו הראשונים בטעם אין עונשין מן הדין, דהוא משום אולי יש לאותו ק"ו פירכא ואנחנו לא נדע [עיין בכללי התלמוד לר"ש הנגיד], א"כ זה שייך בק"ו שבני אדם דנין, משא"כ בק"ו שהקב"ה דן, בודאי קמי שמיא גליא דלית ליה פירכא, וכמ"ש כהאי גונא לענין ספיקא ומי איכא ספיקא קמי שמיא.
(יומא ע"ד א')
ועיין במהרש"א במו"ק ט"ז א' דמה שנסגרה מרים רק לשבעת ימים היה מפני שנתעכבו ישראל בשבילה, כדכתיב והעם לא נסע עד האסף מרים, ולכן לא נסגרה יותר כדי שלא יתעכבו ישראל יותר, ודברים אלו קשים לדעתי, יען דלפי"ז מנ"ל כאן דאמרינן דיו, דילמא באמת לא אמרינן דיו והיתה צריכה באמת להיות בהסגר י"ד יום, אלא נסגרה רק לשבעה כדי שלא יתעכבו ישראל יותר, וצ"ע. .
(ב"ק כ"ה א׳)