כאשר דבר אליהן. להן מבעי ליה, א"ר יוסי ב"ר חנינא, מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו כזפירש"י דאליהן משמע על עסקי ביאה מלשון ויבא אליה, עכ"ל. ופי' זה דורש באור, ואפשר לומר ע"פ מ"ד ביומא ד' ב' עה"פ וישמע את הקול מדבר אליו (ס"פ נשא) לו לא נאמר אלא אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו, ופירש"י משום דלשון אליו משמע שאליו לבדו נמשך הקול, יעו"ש. ולפי"ז י"ל דמדלא כתיב כאן כאשר דבר להן, אלא אליהן, משמע שרק הן לבד שמעו הדבור, וא"כ היה מדבר אליהן בלחש, ודרשו שתבען לדבר עבירה, והיינו שדבר דברים מכוערים. ונראה דכלל הדרשה הוא עפ"י מה דקי"ל בב"ב ק"ט ב' דתולין את הקלקלה במקולקל, ולכן רגילין חז"ל לתלות ענינים מגונים באנשים בעלי מדות מגונות, וכעין מש"כ הרא"ש בפירושו לנדרים ס"ד ב' במ"ש שם כל מקום שנאמר נצים נצבים אינו אלא דתן ואבירם דמפני שהיו ידועים לבעלי מחלוקת ומדות מגונות תולין כל עניני מחלוקת בהם, ועיין מזה ביתר באור לקמן בפסוק וירא והנה שני אנשים עברים נצים, ולולא כל זה היה אפשר לומר כאן דלכן דבר אליהן בלחש כדי שלא ישמעו בני ישראל מזה ולא יקראו אותן למילדות. .
(סוטה י"א ב׳)
(סוטה י"א ב׳)