למען יאריך ימים. תניא, אין מושחין כהנים מלכים, מאי טעמא, א"ר חייא בר אבא, על שם למען יאריך ימים על ממלכתו, מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה וגו' צטהנה לכתחלה אין ממנין לעולם מלך בישראל אלא מזרע בית דוד, שכן נאמר בו (ש"א ז') כסאך יהיה נכון עד עולם, ורק כשאין לשעתו מלך ראוי מזרע בית דוד או לסיבה אחרת מענין משאר שבטים. ונ"מ בין מלכי בית דוד למלכי ישראל, שמלכי בית דוד זוכים המלוכה להם ולבניהם עד סוף הדורות כמש"כ, ומלכי ישראל תפסק המלכות מבית כל אחד אם אין לו בן יורש, ולאות על דבר זה אין מושחין לשם מלכות בשמן המשחה רק מלכי בית דוד, וזהו שאמר אין מושחין כהנים מלכים, ולאו דוקא כהנים לבד, אלא גם משאר השבעים לבד משבט יהודה שממנו תוצאות לבית דוד, כנודע, ונקיט כהנים לרבותא אעפ"י שהן בעצמן ראויים למשיחה, ומסמיך זה על לשון פסוק זה ודסמיך לי' לא יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, ומדכתיב זה סמוך לפרשת המלך דריש שלא יהיה להם כל חלק ונחלה במלכות נצחית, ואחד מן החכמים מסמיך זה על לשון הפ' לא יסור שבט מיהודה (פ' ויחי) כמבואר לפנינו שם, והענין מבואר. ואמנם אין דרשה זו אלא אסמכתית ולרמז בעלמא, שהרי התורה נכתבה קודם מלכות בית דוד, ורק על פי ההבטחה דלא יסור שבע מיהודה נרמז הדבר מראש.
. (ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג)
הוא ובניו וגו'. הוא ובניו – מלמד שירושה היא להם, לפיכך אין מושחין מלך בן מלך, והני מילי בזמן דליכא מחלוקת אבל בזמן דאיכא מחלוקת מושחין, דאמר קרא בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל קואז קרינן ביה הוא ובניו בקרב ישראל אף בלא משיחה. ומה שאינו מביא ראי' מפורשת דבמחלוקת צריך למשוח מהא שמשחו את שלמה אף שהי' בן מלך ורק מפני המחלוקת כנודע, הוא משום דרוצה למצוא סמך בתורה בענינו.
והנה אינו מבואר אם יש למלך רשות להנחיל ירושת מלכותו לבן בין הבנים ולבן קטן כמו בכל ירושה, אך הנה מצינו בדוד המלך שהנחיל מלכותו לשלמה אף שהיו אחים בכורים לו.
. (הוריות י"א ב')
הוא ובניו וגו'. ללמד שאם מת – עומד בנו תחתיו, ואין לי אלא מלך, מניין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, ת"ל הוא ובניו בקרב ישראל, כל שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו קאובתוספתא שקלים פ"ב איתא בענין זה כל הקודם בנחלה קודם בשררה ובלבד שינהוג במנהג אבותיו. וע' ברמב"ם פ"ד ה"כ מכלי המקדש, ובארנו מענין דרשא זו בפ' תצוה כ"ע ל' ובריש פרשה במדבר בפסוק ובנים לא היו להם (ג' ד') יעו"ש. ויוצא מכלל זה רק כהן משוח מלחמה שאינו מנחיל משרתו לבנו, ובפרשה תצוה שם נתנו טעם לדבר, יעו"ש.
[ספרי].