1שם תזבח וגו'. תניא, ר' יהושע אומר, שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים, בערב אתה זובח, כבוא השמש אתה אוכל, ועד מתי – עד מועד צאתך ממצרים עד עמוד השחר כועיין מה שכתבתי לעיל בפ' הקודם אות כ'. ומה שהכריחו להוציא הפסוק מפשטיה דקאי כולו על זמן שחיטת הפסח כמבואר שם תזבח וגו' הוא כפי המתבאר מדברי רש"י דקשה ליה איך קבע זמן לשחיטת הפסח שלשה זמנים שונים, כי ערב ידוע שהוא אחר חצות היום כמבואר בפ' בא ובכ"מ, וזמן ביאת השמש ידוע שהוא סמוך ללילה כמש"כ ר"פ אמור ובא השמש וטהר שהוא סמוך ליציאת כוכבים ומועד צאתך ממצרים זה הלא היה בעמוד השחר כנודע שכל הלילה לא יצאו מביתם כמפורש בפ' בא ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וא"כ בהכרח א"א לפרש כפשוטו דהכל הוא זמן אחד, וקאי כל הפסוק על זמן שחיטת הפסח, ולכן דריש דבאמת שלשה זמנים שונים כלולים בו וענין מיוחד לכל זמן, ודו"ק.
.
(ברכות ט' א')
2שם תזבח וגו'. אין לי אלא הוא, שלוחו מניין, ת"ל ובשלת ואכלת כזדמשמע דאין עליך אלא מצות אכילתו, אבל הזביחה איך שתעשה ואפילו ע"י שליח.
, א"כ מה ת"ל שם תזבח, לפי שאינו בדין שיהא קרבנך קרב ואתה עסוק במלאכתך כחשאין זה מדרך הכבוד דנראה שאין זה חשיבות אצלך. ועיין בתוס' פסחים נ' א' הביאו דרשה זו בקיצור וכתבו דמשמע דמדאורייתא אסור במלאכה בע"פ לאחר חצות זמן שחיטת הפסח. וכתבו עוד דנראה דאף בזה"ז דליכא הקרבה כיון שנאסר אז אסור לעולם, עכ"ל. ובמהרש"א חקר אם גם תלמודנו ס"ל כהירושלמי לענין זה דבע"פ אסור במלאכה מן התורה, יעו"ש. ובאמת מפשטות לשון הגמרא דפריך מאי איריא ערבי פסחים אסור במלאכה אפילו ערבי שבתות ויו"ט נמי, משמע דלא ס"ל דערבי פסחים אסור מדאורייתא, דאל"ה הו"ל לתרץ שבע"פ אסור מדאורייתא ובערבי שבתות ויו"ט אינו רק חומרא ומנהג דרבנן, ובמהרש"א יגע לתרץ דיוק זה, אבל הן פשטות הסוגיא מורה כמש"כ.
.
(ירושלמי פסחים פ"ד ה"א)
3בערב. ת"ר, תמיד קודם לפסח, מאי טעמא, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד כטר"ל דבפסח כתיב כאן בערב ובפ' בא כתיב בין הערבים, ובתמיד כתיב רק בין הערבים (פ' פינחס), וצריך באור מאי נ"מ אם כתיבי שני הלשונות או לשון אחד. ונראה משום דלשון בערב מצינו בעלמא על עת כניסת לילה דהיינו שקיעת החמה, וכמו וטמא עד הערב, מערב ועד ערב תשבתו, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י״ד:ז׳) והרבה כהנה, משא"כ בין הערבים שיעורו מו' שעות ולמעלה, וא"כ לולא היה כתיב בין הערבים היה במשמע שסמוך ללילה הוי זמן שחיטת הפסח, ורק מדכתיב גם בין הערבים שענינו אחר חצות אנו אומרים להשוות הלשונות, שהזמן הזה מאוחר קצת משיעור בין הערבים ומוקדם קצת לכניסת הלילה, וא"כ ממילא מבואר שזמנו מאוחר לתמיד דכתיב ביה רק בין הערבים דמשמעו אחר חצות היום, ואולי באמת מפני זה גופא כתבה התורה לזמן הפסח בשתי לשונות כדי לאחרו לתמיד, ודו"ק.
.
(פסחים נ"ט א')